בבית משפט המחוזי בירושלים התנהל היום (שלישי) עוד דיון במשפט נתניהו. לא היה זה דיון משמים, התביעה ביקשה להכריז על עדת התביעה, ד"ר יפעת בן חי שגב, כעדה עויינת.

לכאורה סנסציה, אבל לא. הרכב השופטים לא הכריז על העדה כעויינת, אבל איפשר לחקור אותה בדרך של חקירה נגדית, כלומר לעמת אותה עם נתונים מעדותה במשטרה. מיד תבינו.

נתחיל בשאלה מהו עד עויין. עד עויין הוא אדם שזומן להעיד מטעם צד מסוים (במקרה הזה הפרקליטות), ומעדותו רואים שהוא עויין את מי שהזמין אותו (את הפרקליטות).

בעיקרון, התפיסה היא שעד מספר בית המשפט סיפור ידוע מראש. כאשר מדובר בעד של הפרקליטות למשל, הסיפור מבוסס על חקירות המשטרה. עדות ראשית כוללת בעיקר שאלות פתוחות ללא יכולת לעמת את העד מול הדברים שאמר במהלך חקירותיו במשטרה.

לאחר מכן, הצד שכנגד (במקרה הזה הסנגורים) חוקר את אותו העד בחקירה נגדית שכוללת גם שאלות סגורות. החקירה הנגדית מתאפיינת בהיותה "צולבת", בכך שניתן לעמת במסגרתה את העד עם הודעותיו במשטרה.

בסיום החקירה הנגדית, הצד שהזמין את העד (במקרה הזה הפרקליטות) יכול לקיים "חקירה חוזרת", בה העד נחקר בדרך של חקירה נגדית, והשאלות מוגבלות אך ורק לסוגיות נוספות שהועלו במהלך החקירה הנגדית ולא הייתה להן התייחסות במהלך העדות הראשית.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

נתניהו מגיע לבית המשפט (צילום: חיים גולדברג)

כך צד שהזמין עד יכול לחקור אותו בחקירה נגדית

ברירת המחדל היא שצד שמזמן עד לא חוקר אותו בחקירה נגדית, אלא במקרה בו בית המשפט אישר זאת לאחר הכרזה כי אותו עד עויין את הצד שזימן אותו. היכולת של בית המשפט לאפשר גם לצד שזימן את העד לחקור אותו בחקירה נגדית, נעוצה בסעיף 179 לחוק סדר הדין הפלילי.

לשון הסעיף היא כזאת: "קבע בית המשפט כי עד שקרא לו בעל דין הוא עד עויין לאותו בעל דין – בין מפני שמסר בבית המשפט עדות הסותרת את עדותו בחקירת המשטרה ובין מטעם אחר – רשאי הוא להרשות לבעל הדין לחקור את העד בחקירה הראשית כאילו הייתה חקירה שכנגד ולקבוע סדר חקירתו בידי בעלי הדין האחרים".

נפרק ממשפטית לעברית: אם בית המשפט קובע כי עד שהפרקליטות זימנה עויין את הפרקליטות, אז לבית המשפט יש סמכות להרשות לפרקליטות לקיים את החקירה הראשית בצורה של חקירה נגדית. העויינות של העד נגד הפרקליטות יכולה להילמד מכך שהוא מוסר עדות שסותרת את ההודעות במשטרה, או מסיבה אחרת. (יש לציין כי הפרקליטות היא "שם קוד").

התובעות במשפט נתניהו, ליאת בן ארי ויהודית תירוש (יונתן זינדל/פלאש 90)

הרכב השופטים מנסה ללכת על חבל דק

כעת, הרכב השופטים במשפט נתניהו מנסה להלך על חבל דק, ללכת עם ולהרגיש בלי בכדי לצאת בסדר עם כל הצדדים – ואולי בעיקר בכדי להימנע מביקורת וכותרות. מצד אחד בקשת הסנגורים לא להכריז על עדת התביעה כעויינת מתקבלת, ומצד שני הפרקליטות מקבלת את מבוקשה ויכולה לחקור את אותה עדה בחקירה נגדית.

ואני הקטן שואל: החוק מדבר במפורש על סיטואציה מסוימת, בה בית המשפט יכול לאפשר חקירה נגדית של עד, לאחר ההחלטה כי אותו עד עויין את הצד שזימן אותו. מדוע, איך ולמה השופטים מאפשרים חקירה נגדית ללא הכרזה על העדה כעויינת?

היום לא הייתה הפעם הראשונה ששופטי נתניהו בחרו לאפשר לפרקליטות לבצע חקירה נגדית של עד תביעה, מבלי להכריז עליו כעד עויין. בפעם הקודמת היה זה עד המדינה שלמה פילבר, היום זאת ד"ר יפעת בן חי שגב ומה יהיה בהמשך?

עדת התביעה ד"ר יפעת בן חי שגב. השופטים סרבו להכריז עליה כעדה עויינת, אך אפשרו לחקור אותה בחקירה נגדית (אוליביה פיטוסי/פלאש 90)

הפרוצדורה הדיונית מחייבת הכרזה על עד כעויין

על פי מספר משפטנים בכירים המתמחים בפלילים ששוחחו עם סרוגים, לא קיימת אפשרות פרוצדורלית להתיר לפרקליטות לחקור את עדי התביעה בחקירה נגדית, ללא ההכרזה על עד עויין.

הרכב השופטים במשפט נתניהו זהיר מאוד. השופטים מאפשרים את המשמעות האופרטיבית של סעיף 179 לחוק סדר הדין הפלילי, מכיוון שהם מבינים כי על פי הגדרות החוק מדובר בעדים עויינים – אך נראה שהם נזהרים מהכרזה פורמלית. נראה שבכדי למנוע כותרת שעדי תביעה הוכרזו כעויינים.

הגיע הזמן ששופטי נתניהו יפסיקו לחשוש מביקורת. ביקורת תמיד תהיה. תמיד יהיה מי שיצא לא מרוצה מהחלטות שיפוטיות. אז אם כבר מאפשרים את המשמעות של הכרזה על עד עויין, אין שום סיבה ללכת עקום, ללא עיגון חוקי, רק בכדי לא להכריז באופן פורמלי שיש עדי תביעה עויינים.

אין בסוגיה הזאת שום קשר לשאלה האם אתם סבורים שהתיקים נגד נתניהו היו צריכים להיות מוגשים לבית המשפט או לא. הנקודה היא אחרת לחלוטין. אם קמה סיבה לאפשר לפרקליטות לחקור עד תביעה בחקירה נגדית, והשופטים בוחרים לאפשר זאת, הם צריכים לומר בפה מלא וללא חשש, כפי שהחוק מורה להם: העד הזה עויין.