היום בהיסטוריה: האיש שקבע את שמה של נס ציונה

מי הניף את הנס והדגל וקבע את שמה של העיר בה שוכן המכון למחקר ביולוגי? לפני מספר חודשים סיפרנו על האיש שהקים את חיל הים, ירמה (כך קראו לו) הלפרן (Helpern). היום נחשף לאישיותו של אביו ונגלה לאיזו משפחה נולד מייסד חיל הים ומה תרומתו של אביו למפעל הציוני.

ירמה נולד לשרה ומיכאל הלפרן. מיכאל היה לאחד הדמויות הבולטות והמשפיעות על צעירים רבים שלימים ישפיעו על עיצוב כוח המגן העברי שיהווה תשתית לצה"ל.

מיכאל נולד בוילנה בשנת כת"ר (1860) למשפחה עשירה ומיוחסת. אביו רבי אליהו חריף הלפרן היה איש עסקים מצליח ובעל נכסים רבים. אמו פרידה הייתה בתו של המלבי"ם רבי מאיר לייבוש בן יחיאל מיכאל. מגדולי פרשני התנ"ך על פי הדקדוק העברי.

"לא עקידות דרושות לנו אלא לוחמים"

מיכאל למד ב"חדר" ובישיבות. כשהיה בן 14 אביו נפטר בפתאומיות אימו עברה לסמולנסק. בסמולנסק הלך ללמוד בגימנסיה ושם נמשך לתנועות המהפכניות שהלכו וצמחו ברוסיה הלבנה. מיכאל פיתח רגישות חברתית ובכסף שהוריש לו אביו החל לפזר למען עזרה לזולת. בעזרת כספו ניסה מיכאל להאבק בתופעת היצאניות היהודיות. כנראה בעקבות פרעות "סופות בנגב", פוגרומים קשים שעברו על יהודי רוסיה, החל מיכאל להתעניין בגורל העם היהודי ובצורך לשוב לציון. באחת הפעמים כששמע קריאה שעל עם ישראל להשלים עם גורלו, קרא מיכאל, "לא עקידות דרושות לנו אלא לוחמים כבר כוכבא והמכבים".

בפרעות שפרצו שנים אח"כ, מיכאל עבר מקהילה לקהילה ומעיר לעיר והקים גדודים להגנה ומספרים כי בפעולתו זאת הציל רבים מיהודי וילנה. שש פעמים הלך ובא לארץ ישראל וחזר לרוסיה. כשכל פעם תרם מיכולתו וממרצו לפיתוח נוסף ליישוב הארץ. מיכאל פנה לנדבן היהודי זאב ויסוצקי "אבי התה", שיתרום 5,000 רובל לקניית קרקעות שעליהם תוקם המושבה מטולה.

מיכאל הגיע לראשון לציון ומייסד את איגוד הפועלים העברי הראשון בארץ, הוביל את המרד מול פקיד הברון. ברחובות הקים ארגון צבאי מחתרתי ראשון בשם "עֲשָׂרוֹת". האגודה לא צלחה אך מיכאל לא הרים ידיים ורכש מכספו קרקעות בואדי אל חנין, להקים יישוב. היישוב יקרא "נס ציונה" הציע מיכאל הלפרן. ביום הקמת היישוב דהר מיכאל על סוסו ולראשונה הונף הדגל שלימים יהיה דגלה של מדינת ישראל כשהוא קורא "יחי הדגל העברי הראשון דגל מחנה יהודה!".

באחת הפעמים ששב לרוסיה החל לפעול בקרב הצעירים היהודים וקרא לעלות לארץ ישראל בין הצעירים שהושפעו ישירות מאישיותו היו אלכסנדר זייד שהיה ממעריציו של הלפרן, רחל ינאית בן צבי, יחזקאל חנקין, לדברי הצעירים בהשארת הלפרן הקימו את ארגונים "בר גיורא" ו"השומר" שמהם יצמחו ההגנה וצה"ל.

רחל ינאית סיפרה:  "… ובאותם ימים, אינני זוכרת איך וממי, נודע לי, שמיכאל הלפרין שוהה בעיר… אני רצה אליו, אני מוכרחה לראות ולשמוע ממנו על הארץ … ובאותו ערב גמלה ההחלטה בלבי — לעלות בהקדם, לעלות ללא דיחוי".

בתחילת מלחמת העולם הראשונה תמך הלפרן בצד התורכי ועודד צעירים להתגייס לצבא העות'מני בניהם בנו הבכור אריה. והלפרן התגאה בו כשהגיע לדרגת קצין. בקרב עזה השני, נהרג אריה ומקום קבורתו לא נודע עד היום. כשנודע למיכאל על מות בנו אמר: "בני נפל בקרב ולא ברח כמו שברחו רבים אחרים. הוא נפל על אדמת ארץ־ישראל".

ביום שישי י"א בכסלו תר"פ (3.12.1919) נפטר מיכאל הלפרן "מהחוזים הראשונים לכיבוש השמירה בידי היהודים" כתב עליו יצחק בן צבי.

הלפרן נקבר סמוך לכניסת השבת בבית הקברות במחניים במהלך השנים לאחר קום המדינה נעשו ניסיונות להעביר את קברו להר הרצל אך ניסיונות אלו לא צלחו.