אנו מתירים להתפלל עם בעלי בתים

מי שיבחן את ציבור המתפללים בבתי הכנסת בימים הנוראים, ישים לב לתופעה מופלאה. בית הכנסת מכיל אנשים מכל הסוגים: מבוגרים, אנשי גיל העמידה, הורים צעירים, ילדים, נשים, מסורתיים ואפילו חילונים. רק שכבת גיל אחת נעדרת מבית הכנסת –  הנוער. בחורי ישראל הדתיים מכיתה ח' ועד שיעור ה' ומעלה לא נמצאים בבית הכנסת – הם בישיבה.

הסיבה נעוצה בכך שהימים הנוראים הם בתוך ה'זמן', מה שמחייב את כל בחורי הישיבות מהישיבות התיכוניות, המכינות, הישיבות הגבוהות וישיבות ההסדר לעמוד בימי הדין על יד החבר שלהם ולא ליד אביהם. ישנן ישיבות שרואות בעין לא יפה תלמידים שיוצאים לביתם בראש השנה, חלקן ממליצות לתלמידים שלא לנסוע הביתה. הרי איך אפשר להשוות את האווירה שיש בישיבה לאווירה שיש בבית הכנסת שלך? הרי מה מצפה לך שם, כמה בָּלֶבָּתִים שמריצים את התפילה, אם בכלל אפשר לשמוע את החזן בין הדיבורים של הספסלים האחוריים.

אכן, סיבה מוצדקת, אבל מה גרם לבתי הכנסת להראות ככה? העדרם של בחורי הישיבה. אם לכל בית כנסת היו באים אותם ה'נפקדים', כל אווירת בית הכנסת הייתה משתנה. אפילו גדול החפיפניקים יתקשה להריץ צחוקים, כאשר הבן שלו מתפלל תפילת עמידה בדבקות, ולו רק מהחשש שיפריע לו בתפילה. חמישה צדיקים כאלו יכולים להשפיע על קהילה שלמה, עשרה  – ויש מה לדבר גם על שיחה לפני התקיעות.

כמובן, שכדי שצעיר יספוג אווירה של ראש השנה, הוא חייב להיות כמה שנים בישיבה, אבל אחרי כמה שנים הוא חייב לחזור לקהילה שלו ולשתף אותה אפילו בצורה פסיבית במה שקלט. בשיעור א', ב' הוא יראה איך נראית תפילה ישיבתית, בצבא מי שיצליח להשתחרר שיבחר לו מה הוא מעדיף, אבל אחר כך, בוא לבית הכנסת שלך ותשפיע על האווירה מתוך מה שהתחנכת בישיבה.

וכאן אנו מגיעים לנושא אחר שקשור מאוד בתפילות הישיבתיות. חשיבות מכרעת נודעת למנגינות המסורתיות של הימים הנוראים, אפילו מובא בפוסקים שאין לשנות את המנגינות הידועות של חלק מהתפילות. אלא שברוב הישיבות, שליחי הציבור נבחרים מקרב הר"מים. אלא שהם בדרך כלל יודעים יותר ללמוד וללמד מאשר יש להם יכולת מוסיקלית. גם אם מדובר בת"ח בעל קול יפה, חסר לו הנוסח והניגון המסורתי של קהילות אשכנז. כיום, ר"מים אלו כבר שמעו את הרמ"ים שלהם בתור חזנים, כך שכבר קם דור של שני של אי ידיעת נוסח התפילה. תפילת מוסף של ראש השנה שבה שרים כל זנב פסוק שהולחן או שמדביקים מנגינות בכח (עם הרבה ניי ניי ניי) לפיוטים, היא אולי תפילה מגניבה וסוחפת, אבל היא מוחקת מסורת של מאות שנים. בכמה ישיבות יודעים בכלל שיש מנגינה ל"היה עם פיפיות"? שלא נדבר על נכס צאן הברזל "ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר"?  וזה עוד טוב, כי התלמידים הספרדיים ברוב הישיבות, את "אחות קטנה" או "עת שערי רצון  להפתח" ישמעו רק בMP3, פשוט כי אין מנין ספרדי.

אחרי ההתנתקות, ירד לציבור הדתי האסימון, שאנחנו מנותקים מהעם ונוצרה תנועה גדולה לחזרה אל הערים הגדולות. השאלה היא מה עם ההורים שלכם? למה כשאנחנו הולכים לטפל בבעיה אחת, אנחנו מזניחים את מה שכבר קיים? 

בחור ישיבה משנה ד' וה' וגם אתה האברך הצעיר, אתה כבר יודע למה לשאוף, בוא עם חבריך לחזק את בית הכנסת של אבא שלך. בישיבה, לא בטוח שאתה חסר, בבית הכנסת שלך אתה הכרחי. תרענן באזנך את הנעימות והלחנים, והמנגינות המסורתיות, שהישיבות השכיחו ממך במשך העשור האחרון, אל תתפתה ללכת ל"מנין בני ישיבות" שבסביבתך אלא תהיה אקטיבי, תן את הטון בבית הכנסת של הוריך, אם אתה מסוגל, תנסה לתת שיעור במהלך החג. שינוי האווירה בבית הכנסת כבר יבוא מאליו.