קראתי את מאמרו של צבי שיימן, המציב פליאה, מכוחה הוא למד על צביעות חרדית. לדבריו, לשפטל היה מותר לומר לרב שטיינמן "ימח שמך", כי הרב שטיינמן, כך לפי פרסומים, אמר כך על חברי הממשלה.

מזמן שמתי עין על שיימן. לא רק אני, יעידו על כך הטוקבקים בכתבותיו המגמתיות. היום הזה הוא חצה גבול של טעם. גבול רחוק מדי, גבוה מדי. לדידו של שיימן, מה שמותר לרב שטיינמן, מותר גם לשפטל. וכאן שיימן נוהג או בטיפשות מופלגת, או בחוצפה נוראה. לטובתו וטובת נשמתו, אני מקוה שהטיפשות היא שהובילה אותו לכתיבת מאמר כה הזוי ומכוער.

מה אתה משווה בכלל?

קודם לכן אדגיש: שורותי לא מיועדות לעיניו של עו"ד שפטל. מאדם אתאיסט מוחלט, חסר כל זיקה לדת ולאלוקי ישראל, אינני מצפה למאומה. אני בטוח שמבחינתו הרב שטיינמן הוא לא יותר מאשר אדם בעל קומה נמוכה שהגיע לגיל מופלג בשל אורח חיים סגפני. קומתו האישית והרוחנית של הרב שטיינמן, הטהרה בה הוא חי, התורה בה הוא כה עמל וציבור ההמונים המשחר להנהגתו – לדידו של שפטל הינם פרטים שוליים וחסרי חשיבות. מול נמיכות שכזו לא אשחית מילים.

מר שיימן היקר, אתה באמת חושב, שהמקום ממנו הרב שטיינמן (או הרב שלום כהן/הרב מוצפי, שוב אציין כי אין כל מקור מוסמך לקללותיו של הרב שטיינמן) 'קילל', הוא הוא המקום ממנו מתבטא שפטל? האם הינך סבור שהאנלוגיה הילדותית והמכוערת הזו של 'הוא קילל, אז קיללתי בחזרה' מחזיקה מים, במקרה בו אנו מעמידים אדם בן מאה שנות תורה בטהרה, 'מול' שדרן נאלח, איש מתועב בכל פרמטר דתי ואנושי גם יחד?

למקרה שאתה תוהה מדוע לא, אסביר לך, לא לפני שאוודא שאף אחד לא רואה אותי כעת מסמיק מרוב בושה שאני נזקק לזוטות כאלו: כאנשים דתיים, אנו מאמינים שמעמדנו הוא נחות משל אלו שעומדים מעלינו. ישנם אישים ענקיים, שזכו למעלות המוקנות למי שלמד תורה לשמה, ואנו גאים להצהיר שדעתם רחבה משלנו ומבטם עמוק משלנו. משום כך, כשאדם גדול – יהיה מי שיהיה, מדבר בחריפות, אנו מבינים שזהו זמן לא פשוט, וזו הכרעת דעת תורה לדבר כך.

גם בתורה יש קללות

הואל נא, שיימן, להציץ קצת בדברי רבותינו במדרשים, רבותינו הראשונים והאחרונים, ולמה ללכת לשם – אם זה כבר נמצא בתורה עצמה. אנו מוצאים שם ים של 'קללות', ביטויים לא מחמיאים וחשיפות לא נעימות המופנות כנגד חוטאים.

לפי ההגיון המעוות שלך, זכותו של כל אדם לדבר נגד משה רבנו, כי הרי משה רבנו גם קילל בפרשת בחוקותי – וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ!!!

כלום זה כך? או שאנו מאמינים, שכאשר נשמע ביטוי חריף מפי אדם גדול הרי שאנו מבינים שזו דעת תורה, שלעתים היא חריפה וכואבת?

נחדד עוד נקודה: האם מישהו חושב שהרב שטיינמן הוא טיפוס מקלל? כל ילד שרק יציץ בתמונה שלו, יבין שיש לך עסק עם איש רוח נעלה. כשהוא כך מתבטא, זה אות לכאב הנוראי שהוא חש, ולדאגה שאופפת אותו. אין להשוות, לדוגמא, 'קללות' שלו, לקללה של נהג מונית שחתכו אותו ברמזור של צומת הצ'ק פוסט. הקללה של הנהג היא הבעת זעם חייתית ותו לא.

כאב או שנאה?

עכשיו, תהיה כנה עם עצמך:

האם כששפטל מקלל או פוער פה, הוא עושה זאת מכאב? מדאגה? או משנאה מזוקקת, וחוסר יכולת לשמור על תרבותיות בסיסית? הלא האדם הזה מקבל מיקרופון רק בגלל שהוא בוטה, משתלח וחסר כל רסן בסיסי, אינך יודע זאת?

כלום לא אופי גס זה הוא זה שהוביל אותו לייצג את דמאניוק? גם אם נניח שמבחינה משפטית טהורה אין הוכחות שהנ"ל הוא 'איוון האיום', אך האם ידוע לך מה עברו ניצולי השואה במהלך המשפט הזה? מי היה האיש שהעיז לרמוס רגשות של דור שלם אם לא השפל הזה? ואת הפה הפתוח הזה, שלא יודע רחמים, נימוס ורגש אנושי בסיסי, אתה מעז להשוות לפה שכולו תורה, טהרה ואהבת ישראל?

בכדי לבחון את אופי ה'קללה', האם באה היא ממקום של כאב רוחני טהור, או ממקום של פעירת פה שפלה וגסה, הבה נשקול את מספר הפעמים ששפטל פער פה בגסות, מול מספר הפעמים שעשה זאת הרב שטיינמן, ומי היו המותקפים בכל הפעמים הללו!

לך, שיימן, תעשה שיעורי בית, ותחזור.

==

מתניה אור הוא תושב קרית משה בירושלים.