היום בהיסטוריה: קרב הגבורה של קיבוץ נגבה

קיבוץ נגבה עלה על הקרקע בקיץ תרצ"ט כקיבוץ של "חומה ומגדל", מקור השם על פי הפסוק "ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה".

כשבועיים לאחר קום המדינה, תקפו המצרים לראשונה בכוח אש גדול מהאוויר ומהיבשה את נגבה. מגיני הקיבוץ הדפו בגבורה גל אחר גל. הצבא המצרי ספג אבדות רבות ונחל תבוסה. על אותו יום כתבו מגיני נגבה: " יום זה ייחרת בלב נגבה לעולמי ולעולמים …. כיום מלא זוהר של גבורה של מסירות נפש…".

שבועות מתוחים ושקטים עברו על נגבה ומגיניו. יד מרדכי וניצנים נפלו לאחר קרב גבורה. נגבה נשאר כמחסום בפני התקדמות המצרים צפונה. עם פרוץ קרבות עשרת הימים פנה הצבא המצרי לתקוף את נגבה בשנית.

בה' בתמוז תש"ח (12.7.48) בשעות הבוקר המוקדמות, החלה לנחות על נגבה הרעשת תותחים ומרגמות מעשרות קנים. ההרעשה נמשכה כ-90 דקות. מיד עם סיומה הופיעו שתי טייסות מפציצים מצריים מעל שמי נגבה.

במשך יום שלם חזרו והתקיפו המצרים את הקיבוץ המבודד, עמידתם של לוחמי נגבה וחיילי גבעתי ושריון עלתה על עמידתם חודש וחצי קודם לכן.

האחים התאומים נופלים בלוד ובנגבה

אחד הלוחמים בשם מנחם גלבגיסר עמד בעמדה המזרחית בקיבוץ ובמקלע שבידו עצר את ההסתערות המצרית מכיוון משטרת עיראק סווידאן (אזור קריית גת). כשהתקרב טנק מצרי לקיבוץ יצא מנחם לעבור זרק לתוכו בקבוק מולוטוב וגרם לטנק לסגת. בהפצצה האווירית על העמדה בה עמד, הוא נהרג.

מנחם יליד משמר הירדן הצטרף לאצ"ל ביחד עם אחיו התאום שלמה לאחר מלחמת העולם השנייה ושניהם השתתפו בפעולות הארגון נגד הבריטי. בקרב של האצ"ל על יהוד, כחודשיים לפני הקרב על נגבה, נהרג שלמה.

מגיני נגבה (זלוטן קלוגר, לע"ם)
לוחמות בתעלות נגבה (טדי בראונר לע"ם)

אחרי קרב זה בה' תמוז (12.7) לא הוסיפו המצרים לתקוף את נגבה והמשיכו להציק מרחוק.

בעיתון דבר נכתב למחרת:

"קיבוץ נגבה… עמדו אתמול באחד המבחנים הקשים שיירשמו בתולדות הגבורה של צבא ישראל וחלוציו. ההתקפה המצרית של יום אתמול הייתה הקשה ביותר בהרעשת הטרור המצריות…"