מחאת המורים: שר החינוך הבא צריך לדאוג למה שהוא יותר מכסף. הנושא הכלכלי הוא ראשון במעלה, כי הוא קודם כל קיומי. מורה שלא יכול לעבוד בעבודות אחרות ולכוד במשרה שלא מאפשרת לו קיום סביר, לא יישאר במערכת. אבל לא פחות מכך דאגת השר צריכה להיות בביצור הקומה הבאה; הקומה הערכית. ערכיות מתחילה בתפיסת הקודקוד של המערכת.

בשאלה איך הוא תופס מה המקום שהוא נותן למורי ומורות ישראל. מה הם עבור החברה? מה הם עבור עם ישראל ואיך הם קשורים בעיצוב הזהות שלנו? מורה יכול להיות ספק עבור לקוחות קצה – התלמידים והוריהם. כספק הוא נבחן על פי הסחורה שהוא מספק ולא כל כך משנה מה הוא מרגיש ואיך הוא עובר את יום העבודה, כי בסופו של דבר הוא צריך לספק תוצאות.

אני חושב שמורה צריך להיות 'מנהיג'. מעין מנטור לתלמידיו. זה שמוביל אותם בצעדיהם הראשונים בחיים ושמעצים את יכולתם להתמודד עם מה שמחוץ למערכת. מנהיג מעניק ערך לחיים. הוא מייצר כוחות הנעה עמוקים מן הקיום. זה חשוב להתפרנס בכבוד וכדאי שיהיו ציונים טובים, אבל חשוב יותר כוח ההנעה. מה מניע אותנו בחיים? מה הערך שאנחנו נותנים להם?

שר חינוך צריך להיות זה שמעמיק את תודעת השליחות ותפיסת המנהיגות של עשרות אלפי המורים והמורות בישראל. המורים אינם נמנים על מקבלי השכר הגבוה במשק, אבל ברמה הערכית הם מצויים בעשירון העליון. הם מעצבי התרבות האמיתיים. שר חינוך שרואה בהם פקידים – יעשה אותם לפקידים. אבל שר חינוך שידע לדבר את השפה הערכית – יוכל להשרות עליהם רוח גדולה. ואת הרוח הגדולה אנחנו חסרים.

אל תייצרו פתרון נקודתי

ההורים הם הרכיב החשוב הבא במערכת – כאשר אתם מבקרים את המורים מאחורי גבם אל מול ילדיכם, אתם שוללים מהם את התמימות. את התפיסה שמבוגרים יודעים מה הם עושים. שיש על מי להישען ושיש אל מי להרים מבט. זה נכון שישנן סיבות מוצדקות לביקורת ולפעמים מורים נופלים בטעויות חמורות, כי הם בני אדם. חובתכם לבקר – אבל עשו זאת באופן לא הרסני.

אל תייצרו פתרון נקודתי שמחסל את אמון ילדיכם במוריהם לתמיד. כאדם בוגר אני עדיין זוכר את המורים שהותירו בי חותם. לא יודע אם אני זוכר מה שלמדתי ועל מה שנבחנתי אבל אני כן זוכר את אלו שביקשו להעצים אותנו. את אלו שדיברו בשפה גבוהה ונתנו לנו לחוש שיש משהו שגדול מן הקיום. אבל כדי שזה יקרה, ההורים צריכים לייצר גישה של כבוד למורים. רק כך יבטיחו הקשבה עמוקה יותר של ילדיהם. אין לכם מישהו אחר שיעשה את זה. משתלם לכם.

ולמורים ולמורות היקרים והיקרות – זכיתם לעסוק במקצוע האצילי ביותר בעולם. אדם עובד מול מחשב והאתגר שלו הוא לפתח איזו מערכת טכנולוגית שתשרת צרכים קיומיים של בני אדם. זה חשוב מאוד, אבל חשוב יותר שקודם כל יהיו כאן 'בני אדם'. אדם צריך לעבור תהליך של פיתוח ושכלול כדי להיות 'בן אדם'. לא מספיק להיוולד ככה. אתם זוכים לעסוק בחומר הזה. תכירו בכך ותשמחו בחלקכם.

הכרת הערך העצמית אל מול חברה שרואה בחומר את חזות הכל, היא מפתח קריטי לעמידה שלכם אל מול תלמידיכם. ככל שזו תעמיק יותר, כך יותר תשהו בעולם אצילי יותר.
ההתמודדויות הם הילדים והנוער כיום קשות מתמיד. קל ליפול אל מגרש המשחקים שלהם ולשהות בגובה שלהם. אבל האתגר שלכם הוא לרומם אותם. להרים את הרצונות, את המחשבות והשאיפות אל גובה אחר. להסתכל במבט של אחריות ושליחות ולא לתת לנהנתנות הקטנה לשלוט בכל.

אתם המבצר החברתי החשוב ביותר. זכיתם לשאת את המשא וכפי הנראה רק הקב"ה ישלם את שכרכם באמת – שכר שכרגע לא מתורגם למכולת, אבל הוא יותר נצחי מחייכם.

 

הכותב הוא יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית