לו ג'ונתן סוויפט היה קם לתחיה בימים אלו, אין ספק שאת עלילות גוליבר בממלכת ליליפוט הוא היה משנה מעיסוק במלחמה מיותרת, לעלילה העוסקת בסיבה מטופשת בשלה יוצאים לבחירות.

הספר מסעות גוליבר יצא לאור ב-1726 כאסטירה חברתית, מחברו חשש וכתב אותו בעילום שם. בחלק הראשון והמפורסם, גוליבר מגיע אל ממלכת הגמדים ליליפוט, שם הוא מוצא שהם בעיצומה של מלחמה עם ממלכת בלפוסקו. המלחמה החלה בסוגיה הרת הגורל; באיזה צד שוברים ביצים מבושלות, בצד הכהה או החד.

ואחרי שעסקנו בספרות לכבוד שבוע הספר, נאמר כי כמו בליליפוט גם בישראל, המון אמוציות ומעט מהות. זוהי מערכת הבחירות החמישית בשלוש וחצי שנים, אין ספק שיציאה למערכת בחירות, מועמדת להפוך לספורט הפופולרי ביותר בישראל.

גם הפעם הימין משוכנע יותר מתמיד, בדיוק כמו שהוא היה משוכנע יותר מתמיד בכל מערכת בחירות בסבבים הללו, שהפעם הוא יכול לעשות את זה. ובעזרת ה' ונושאי דברו תהיה ממשלת ימין מלא מלא, פול טנק, על אף המחירים המאמירים.

במדינת הגמדים רעש מהומה (ציור מתוך: שאטרסטוק)

בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ יוגלה לאי השדים ועל הריסותיו יוקם בג"צ מאוזן, צייתן, מרוסן וכזה שמצדיע לדגל בכל יום. אולי שמחה רוטמן ישמש כנשיאו.

אז נכון המציאות מורכבת יותר, ואי אפשר לומר שכל מערכת בחירות אנחנו מקבלים את אותה תוצאה. רק השנה האחרונה מעידה שלא כך. במקום בנימין נתניהו, עלה לשלטון נפתלי בנט, שניצל את מקומו כלשון מאזניים ועוד רגע קט, יוכתר יאיר לפיד, ראש ממשלת המעבר. כן, יש עוד הבדל, במקרה של תיקו, לפיד הוא זה שימשיך בכהונתו כראש ממשלת מעבר עד להכרעה. אז כבר הקלפים שונים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

מרימים לחיים בלשכת רוטמן

מה שעוד שונה הוא שבניגוד לעבר, הפעם ברור שרע"מ הם חלק מהמשחק הפוליטי. האם האצבעות של סמוטריץ' יצליחו למנוע זאת שוב? מי יודע. בכל אופן הגושים קיימים והכל כאן על חודו של מנדט ובנוסף נראה שגם הרשימה המשותפת יכולה להפוך חלק פעיל יותר במשחק הפוליטי הישראלי.

ושוב הצהרות מי יושב עם מי

אם לא למדנו שהצהרות בחירות עם מי יושבים ומי לא הן בעירבון מוגבל, אולי הלקח מבנט הוא שגם אם מישהו מגלח את השפם ואומר כי הוא לא יישב עם מישהו אין להבטחות הללו כיסוי. או שזה היה עמיר פרץ. בכל אופן, לא קונים עם אותן הבטחות במכולת. יחד עם זאת הציבור נותר זועם וקשה להמשיך אחר כך הלאה כרגיל לאחר שהתחייבת והפרת הבטחות. גם את זה צריך לזכור ולשנן.

שוב? (צילומים: דוד כהן ויונתן זינדל / פלאש 90)

נכון, גדעון סער בינתיים משדר אחרת. השאלה אם זה קשור לרצון לעמוד על עמדתו, או ללקח הפוליטי שלמדו חברים בפוליטיקה מגנץ ועד ליברמן שעל נתניהו אי אפשר לסמוך. עוד דבר שראינו בכל מערכת בחירות, שעוד ועוד שותפים טבעיים של נתניהו נוטשים אותו.

זה התחיל מליברמן, דרך סער את אלקין ועד מפלגת ימינה.

יש תועלת בחוק הנאשם?

ועוד מילה על "חוק הנאשם", שאותם גורמים (להוציא ימינה) להוטים להביא. לחוק הזה שני פנים. הראשון: הוא בהחלט יכול להוביל לתסיסה פנימית בליכוד ולגרום לעוד רצון לראות בנתניהו 'נטל לימין'.

זה יכול להשפיע על מערכת הבחירות, אך יתרה מכך אם לאחר הבחירות לא יהיו לו 61, זה ימריץ את הקולות שכרגע רק יולי אדלשטיין משמיע, כי נתניהו צריך לזוז. וגם זה יכול להרתיע עריקים מגוש רק לא ביבי.

מצד שני: זה יכול לדרבן מצביעים להצביע דווקא לנתניהו כאקט מחאה ולחזק את היכולת להשיג 61, ואז אפשר לשנות את החוק ולהחזיר את המצב לקדמותו מבלי קשר לכך שזו פגיעה חמורה בחוקי המשחק ובבחירה הדמוקרטית של אזרחים רבים, תוך כדי תנועה. לא מחוקקים חוק יסוד כזה, בדרך אל הקלפי.

אז מה יהיה? קשה לדעת. הרבה אמוציות, רפש ולאחר מכן אולי תקום ממשלה יציבה ואולי נמשיך בסחררת הזו, עד שנתעשת. נלמד את זה בדרך הקלה או בדרך הקשה. להתפשר צריכים, איש לא יוכל למלא את חצי תאוותו בידו בידו.