תחת הכותרת "קריאה נרגשת לאחדות ישראל", מתפרסם היום מכתב רבנים, עליו חתומים מספר רבנים ורבניות מהצד הליברלי של המגזר הסרוג המבקר את ההחלטה של ישיבת 'מרכז הרב', שלא להזמין השנה את ראש הממשלה נפתלי בנט לחגיגת יום ירושלים המסורתית במוצאי החג.

על התוכן אפשר לחלוק, האם ראוי להזמין את ראש הממשלה שמייצג קואליציה שאינה לרוחה של הישיבה, אבל זה משונה מאוד שרבנים מאגף אחד מבקרים רבנים מאגף אחר על אירוע אותו הם מארגנים. לא מדובר באירוע ממלכתי או רשמי של ארגון ציבורי כלשהו. מדובר בסך הכל באירוע פרטי, שאכן יש לו מסורת ארוכת שנים, שלא תמיד ראש הממשלה הוזמן אליו, והשנה החליטו המארגנים את מה שהחליטו.

מי שם חילוני במכתב רבנים?

ומעבר לזה, אם דעתכם לא נוחה מהתנהלות החגיגה בישיבת מרכז הרב, תארגנו אתם בעצמכם אירוע שיהיה לטעמכם, עם ראש הממשלה ועם מי שתבחרו להזמין. לסרוגים נודע כי נעשה ניסיון כזה, והייתה פנייה לישיבות כדי לערוך חגיגת יום ירושלים נפרדת עם ראש הממשלה, רק שהיוזמה לא התרוממה ולא יצא ממנה משהו קונקרטי.

ואחרי התוכן, מה שמקומם במכתב הזה הוא השורה התחתונה של החותמים: השילוב של רבני ישובים, ראשי ישיבות ומורי הוראה (רבנים ורבניות) יחד עם אברי גלעד חיותה דויטש ומוטי קרפל. כבודם של השלושה מונח, דעתם גם היא ראויה, אבל לשים ביחד אנשי תורה יחד עם אנשי חול הוא במקרה הטוב בדיחה ובמקרה הרע ביזיון לתורה. מי ששם איש תקשורת חילוני וסופרת במודעה אחת עם רבנים, מנמיך את עולם התורה שאותו הוא רוצה לייצג. "אמר רבי יצחק: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול" (שבת קיט,ב).

ובהקשר זה ראוי גם דברי התלמוד במסכת סנהדרין (כג,א): "כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין: לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן".