יום השואה – צוללים לישראליות: מה קרה כשהתקשרתי אל סבתא שלי לספר לה שאני טס לבודפשט? אלו זיכרונות היא ניסתה למנוע מאיתנו? ומה בכל זאת יצא ממנה כשהיא חזרה להיות נערה מזת רעב שצועדת כשמסביבה חיילי s-s?
צוללים למוראות השואה – האזינו:
"פתאום חזרתי אחורה, ובעיני רוחי ראיתי… ראיתי ילדה-נערה, עור ועצמות, לבושה בלויי סחבות, מלוכלכת. מזת רעב וצמא, עם קרחת", כותבת סבתא, לאה גרינפלד, שכל משפחתה המפוארת משפחת וייס, הורים, אחים ואחיות דודים ובני דודים מהעיר ג'ור בהונגריה הובלו אל אשוויץ -בירקנאו.
צילום: לראות את ערפאת מהכוונת: צוללים לסמטאות חומת מגן עם נתנאל איזק"בבת אחת חוזרות אלי תמונות שרציתי לשכוח, ואף פעם לא סיפרתי. לא רציתי לחזור לזיכרונות האלו, לא הייתי מסוגלת. אפילו כעת, כשאני כותבת, אני מרגישה את הכאב, את העלבון הצורב, שאחרי שרצחו את כל משפחתנו הענפה, את אחי ואחיותי שהיו ילדים קטנים, את הורי שאחרי שרצחו אותם ושרפו אותם באושוויץ-בירקנאו, הובילו אותנו בקרונות לעבוד בבית חרושת לנשק".
תגובות