העימות הנוכחי של בנט מול בן גביר פוגע בו חזק בבייס הימני. הפארסה הזאת שבן גביר נעצר מלהקים לשכה בשער שכם ומצעד דגלים נמנע מלהתהלך בירושלים, בעוד השייח המסית ראאד סלאח עולה להר הבית באישור המשטרה היא לא תיאמן.

בן גביר מעוניין להלהיט את הרוחות זה נכון, אבל הוא ויהודים אחרים נבלמים בשל איומי טרור וגרוע מכך בשל איומים של תחזוקת הקואליציה מצד רע"מ וזה שפל חסר תקדים.

צריך להגיד ביושר, כי גם בתקופת נתניהו, יהודים נמנעו מעלייה להר הבית וישראל התקפלה כמה וכמה פעמים בהר הבית ומול חמאס בעזה. רק נזכיר את ההתקפלות המפוארת בסיפור המגנומטרים בהר הבית שהוסרו בלחץ ערבי. ויש עוד דוגמאות למכביר.

בנט בן גביר (צילומים: תומר ניוברג והדס פרוש/ פלאש 90)

אבל גם כאן צריך להודות, היו אלו בנט ושקד שתקפו מימין את הממשלה. היוצרות התהפכו. דברים שרואים מכאן, לא רואים משם.

פעולות לחיזוק המשילות בהר הבית לא יעשו בקואליציה עם רע"מ ומרצ, גם אם בנט יגיד אלף פעם שהם 10 מעלות ימינה. פעולות כאלו יעשו בממשלת ימין, כזו הייתה בימי נתניהו ולמרות ההתקדמות ביחס ליו"ש, בהר הבית לא זזו הדברים.

על פניו, העימות הזה מזיק לבנט בבייס, לו היה לו אחד כזה מוצק. אבל בנט יכול דווקא להרוויח ממנו. במפה הפוליטית על אף שזזה ימינה, תמיד היה בה ימין וימין מתון, מרכז שמאל ושמאל קיצוני. כרגע נתניהו ניצב על קו בן גביר סמוטריץ'. הוא הלך הכי ימינה שיש. החלל שנשאר זה בימין המתון.

ההבדלים בן בן גביר לסמוטריץ' לא נראים וכדי להבחין בפערים בינם לבין נתניהו, נדרשת זכוכית מגדלת של שען חרש.

נתניהו צופה בשידור של בן גביר מצעדת הדגלים (צילומסך)

למרכז שור

בנט יכול לעשות הצרחה עם נתניהו ולהיות ימין- מרכז – ממלכתי. לשם הוא חותר ושם הוא רוצה, או נאלץ, לייצב את עצמו. ממפלגות המרכז מגיע תמיד השלטון.

העימות הנוסף עם בן גביר מציב אותו בנקודה הזאת. ציבור רחב בישראל רוצה הנהגה ממלכתית, מתונה. בנט יכול להעניק זאת, אך הוא חייב לעמוד על הזהות הדתית הלאומית שלו בנוסף. אחרת, אין לו שום ערך מוסף על גנץ, לפיד או כל דמות אחרת במערכת הפוליטית. נכון תפיסת עולם ימנית, אבל זה ימין דתי.

גם גנץ מיצב את עצמו יפה כ"מבוגר אחראי", וממלכתי. הספידו אותו רבים, אחרי שהפנה עורף למחנה וחבר לנתניהו, אך הקו הזה תוגמל בציבור.

לבנט יש בעיות נוספות כמובן. הראשונה: שבציבור הימני הוא נתפס כלא אמין. כמי שהבטיח הבטחות בחירות ולא עמד בהם.

בנט וגנץ במליאה (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

הבעיה הנוספת שלו והיא הגדולה ביותר, היא נתניהו. המחלוקת הפוליטית החזקה ביותר כיום היא סביב נתניהו. הציבור מחולק לר"ב ורל"ב. הסוגיות האחרות מתנקזות לדמות הזאת. ושם בנט נתפס גם כן בצד הימני, כמי שמכר את נתניהו לידי "האויב".

עוד בעיה והיא כמובן קשורה, זה החיבור הפוליטי למפלגות מהגוש שנפרם או יותר נכון נותץ לרסיסים. יש בזה בעיה ויש בזה גם טוב. נתניהו – סמוטריץ' – בן גביר והחרדים הם מקשה אחת. בציבור יהיה קשה לעכל כזו קואליציה. לא יהיה לה רוב, כי יש ציבור גדול ליברלי, חילוני ודתי, דוברי רוסית ואנגלית, שלא ירצו להיות חלק מגוש כזה.

זה המקום שמנסה לתפוס שיקלי בעידוד נתניהו. המקום הזה, הוא הנקודה ממנה יוכל לבוא השלטון הבא. ועל זה בנט ילחם.