רווקה דתייה מציגה: הדייט הכי גרוע בעולם

מכירים את הקטע הזה, שאנשים מספרים בדייט דברים על עצמם,

מבלי להבין בכלל מה הם מספרים?

מלהגים מבלי להבין שהם יורים בדבריהם כדורי מילים היישר לרגליים.

זה יכול להיות דברים טריוויאליים

כמו הבחור שישב בדייט ונועץ בי

האם כדאי לו להזמין מקופלת בתוך המשקה החם שלו,

כי יש בזה המון קלוריות והוא צריך לשמור על המשקל,

ובכלל יש לו בעיות של לחץ דם.

ואני חושבת, למה אתה מספר לי על בעיות הבריאות שלך כ"כ מוקדם?

ולמה לבחור צעיר יש בעיות מעין אלה?

או הבחור שסיפר שלא שירת בצה"ל,

כי הוא שוחרר על בסיס נפשי,

ואני ישובה אתו ברכב,

ובעיני רוחי רואה את התרחישים הגרועים ביותר,

ואני חושבת כיצד אני ממלטת את עצמי

מהסיטואציה הזאת,

מבלי שאותו בסיס יפגע בי.

ויש את אלה שמסננים מתחת לשפה

תוך כדי שהם מסננים את החברים שלהם:

"אין לי כוח לענות לו, הוא חתיכת קרציה.."

ואת מבינה, שעוד יבוא יום, גם אם לא היום,

וזאת תהיי את הקרציה,

שאת השיחה שלה הוא יסנן.

ולפעמים הסיפורים הללו, שאנשים מספרים שלא מדעת,

הם סיפורים שמדליקים לך רק נורה אדומה,

שאת אומרת לעצמך שיש לבדוק.

אך לעיתים מדובר בסיפורים שיכולים לעלות לצד המספר,

בקשר, כיוון שאחרי הסיפור שלא מדעת הזה,

הקשר נגמר.

סיפור כזה, היא ה"דיל ברייקר" היה הדייט שלי עם סמנכ"ל הכספים

של אחת המחלבות בארץ.

הבחור היה חביב, ועבד במשרה רמה ובכירה, ויצאנו תקופת מה.

זה היה כשקבענו לצאת לסרט, שהוא סיפר לי את הסיפור.

זה התחיל בסיפור קצר מאירועי היום בנוגע לאיזשהו אי מייל

שהוא קיבל באותו היום.

ובאותו אימייל מופיע צמד המילים:

"אתה מניאק!"

ועוד הגדיל לעשות, אותו שולח אנונימי,

ומילא את המסמך בצמד המילים המלבב הזה,

מספר רב של פעמים.

זה שעשע אותי באותה עת,

ואמרתי לו בציניות השמורה לי: "השקיעו בך! למלא את המסך באופן הזה,

מצריך לפחות כמה קופי – פייסט טובים".

והוא חייך.

ואז, לפני הסרט, אחרי שהזמנו כרטיסים, והיה לנו זמן עד להתחלת הסרט,

ישבנו במזנון והוא החליט לספר לי איזה סיפור של אירוע מהעבודה,

שבו הוא נכח.

רק מאוחר יותר הבנתי שאולי המייל מתקשר לסיפור.

רק הסבר קצר על הסמנכ"ל לפני הסיפור –

כל אימת שהסמנכ"ל יושב ליד שולחן ומסב,

ולא משנה באיזה שולחן מדובר,

הוא מיד חולץ את שעון היד שלו,

ומניח אותו עליו.

וחזיתי בזה בגוף ראשון,

כי גם בשולחן בית הקפה בדייטים שיצאנו אליהם,

הוא מיד חלץ את השעון,

ורק כשעמדנו לעזוב את השולחן,

הוא שב וענד אותו חזרה.

לא יודעת מה הסיבה לחליצה הזאת,

ייתכן שהשעון מציק לו,

אולי הוא רוצה לראות את השעון מול העיניים ולתזמן כל דקה.

אולי זאת בכלל בעיה בתהליך החביון שלו בילדות.

לא משנה!

העיקר שהוא מסיר מיד את השעון מהיד,

כשהוא מסב, כמעין התניה, ומניח אותו שם.

אז הסיפור הולך ככה:

הסמנכ"ל הוזמן לחתונה מהעבודה,

וכך גם אירע בחתונה.

הוא התיישב לשולחן, ומיד הסיר את השעון שלו.

האירוע היה משעמם או כך לפחות הוא טען,

והבחור שלנו החל להשתעמם.

עד שמצא תעסוקה בצלוחית של פיסטוקים,

שהייתה על השולחן, והחל לצלוף את הפיסטוקים

בחבריו לעבודה.

הוא משתעשע,

אבל חבריו לעבודה מתחילים להתעצבן.

והנה הם רוקמים מזימה,

ומחליטים להעלים את השעון של הסמנכ"ל

איך שהוא קם מהשולחן.

במזימה הזאת לוקחים שלושה אנשים חלק פעיל,

שתי עובדות ועוד עובד בכיר נוסף בחברה.

בחורנו, חוזר לשולחן, ומגלה כי שעונו אינו בנמצא!

ואחרי שהוא לכאורה מאבד את השעון,

הוא מאבד את זה.

ומתחיל במסע תחקור,

שלא היה מבייש את השב"כ,

של חבריו לעבודה, שיושבים לידו בשולחן.

החברים נאמנים לדחקה ולנקמה,

לא מגלים לו שהשעון מצוי בבטחה אצל הבכיר.

והבחור כבר חושב שהנה אחד המלצרים הרים

את שעונו האהוב, וכי הוא לא יראה אותו בחיים.

אבל הוא לא מתייאש

ועובר לבידוק תיקים קפדני של חבריו לעבודה,

ולא בוחל בתיקי הבנות,

מבלי לשאול רשות.

כשהוא עומד לעזוב את האירוע במעלית,

נכמרים רחמיה של אחת העמיתות בעבודה שמרגיעה אותו,

ומספרת לו כי השעון מצוי בבטחה בידיו של אותו בכיר.

אחרי שהסמנכ"ל מברר מיהם כל שלושת המעורבים בפרשה,

מי שהגה ולקח את השעון, מי שהעביר אותו לבכיר,

ומי החביא אותו אצלו –

במוחו מתרקמת נקמה.

זאת שלקחה את השעון – נקמת כאב הראש – חכי, חכי

הסמנכ"ל הגיע לחדרה, ושאל אותה אם היא חשה בראשה.

היא השיבה לו שכן,

והוא מאיים מבטיח לה: "ביום שלא יהיה לך כאב ראש,

אני כבר אגרום לך לכאב ראש".

הבחורה שהעבירה את השעון לגורם הבכיר – נקמת הסודה – גם לי גם לך לא יהיה

אותה אישה חפצה להכין סודה במכשיר שלה שמצוי בעבודה.

הסמנכ"ל חלץ את בקבוק הגז מהמכשיר,

ואמר שכיוון שהוא שותף ברכישת הבקבוק,

הוא לא מוכן שהיא תשתמש בו.

ולגבי הגורם הבכיר?

"הוא?" אומר לי הבחור בגאווה,

"לקחתי לו את המפתחות של הרכב,

שיגיע הביתה במונית".

אחח.. למשמע הסיפור הזה,

גמני רציתי להזמין מונית,

או לברוח כמה שיותר מהר מהבחור הנקמני הזה.

למה למען הא-ל, לאמלל ככה אחרים?

מדוע יצר הנקם כ"כ בוער בך?

זה היה מכוער בעיני,

ואז גם הבנתי את פשרו של אותו מייל אנונימי

שמצא את דרכו למייל של הסמנכ"ל.

יש לפעמים שאתה מחפש אחר תשובות,

כדי לדעת האם להמשיך בקשר עם בחור או לא,

יש והתשובות מגיעות אליך מהר משחשבת.

ועל אף התשובות, עדיין הדהדה בי השאלה:

מי לעזאזל מגיש פיסטוקים בחתונה?