פרשת צו: עבודת הקורבנות של פרשות צו וויקרא שקראנו בשבוע שעבר, מקרבת אותנו לבורא עולם, וממילא הוא מתקרב אלינו ושוכן בקרבנו עם רוח הנבואה, עם הענן שנקרא עליו בשבוע הבא.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2022-03-16 at 20.28.54

לעבודת הקורבנות שמקרבת אותנו לה' יש כמה תנאים, ואחד הבסיסיים בהם הוא שעם ישראל חי בארצו. התזמון הגרוע ביותר של פורים זה בין ויקרא לצו, פורים הוא חג שכל מהותו היא גלות, שלא הקשיבו להצהרת כורש, שלא עלו לארץ, שנשארו מפוזרים ומפורדים בכל מדינות המלך, וכשעם ישראל מפוזר בגלות ותלוי אך ורק בחתימת הטבעת של הפריץ, אפשר להשמיד אותו, אבל אם יש לעם ישראל מדינה, והוא חי בארצו, ויש לו מקדש, והוא מקריב את קורבנותיו – אין השמדה.

מלחמות ישנן אבל השמדה איננה. בבית ראשון עבודת הקורבנות באמת גרמה לקרבת אלוקים, הייתה נבואה, הייתה השראת שכינה, ובמקביל הייתה עבודה זרה, על מנת ליצור איזון לצורך הבחירה החופשית בין זה לזה, אך למרות הכול הייתה השראת שכינה.

בבית שני לא הייתה השראת שכינה, בבית שני קרבת האלוקים של הקורבנות לא יצרה קירבה אלוקית הדדית. למה? – בגלל ההישארות בגלות, כפי שרואים בפורים.

בחג הפורים אנחנו מרגישים דבקות עצומה בקב"ה, קרבת אלוקים אדירה, כל אחד בדרגתו. קרבת האלוקים הזו צריכה ללבוש את הפרצוף ואת ההוצאה לפועל לא רק של חג הפורים, עם כל קדושתו, אלא גם את הקורבנות.

כשנדע להקריב קורבנות ולהתקרב עם כל הקדושה של פורים, ולא להישאר מפוזרים בעולם, אלא לחיות פה, בארצנו, אז נוכל להגיע לשלמות.