היום בהיסטוריה: י"א באדר תש"ה – העלייה לביריה במסגרת מבצע גידם

מיום שפורסם, "חוק הקרקעות" או "גזירת הקרקעות", בספר הלבן השלישי, חיפש היישוב דרכים להיאבק במשטר הקרקעות החדש, ולהגביר את ההתיישבות העברית בכל נקודה אפשרית, בנגב ובגליל.

הנקודה הראשונה שהקימו אנשי הפלמ"ח במסגרת זו הייתה בית קשת, ולאחריה באו עמיעד ביריה, חוקוק, משגב עם, רמות נפתלי ועין זיתים, כולן נקודות מבודדות בגליל. לביריה, ישוב יהודי מימי התלמוד, ובו כתב הרב יוסף קארו את אחד מחלקי השולחן ערוך, נשלחה המחלקה הדתית של הפלמ"ח, במחשבה שהקהילה הדתית בעיר הסמוכה תשמש לה עורף אזרחי.

הבריטים מפנים את ביריה

בכ"ג טבת תש"ה (8.1.45) עלתה לביריה מחלקת הפלמ"ח בין העולים היה דוד צוובנר שלימים ישמש כחובש במחלקת הל"ה המפורסמת.

במקום הוקמה "מצודה", שתספק הגנה מפני השכנים הערבים. אנשי ביריה ראו את עסקו בהגנה על יהודי צפת, ובנטיעת עצים. ביריה היוותה נקודת מחסה למעפילים שהוברחו מסוריה, כשבדרך לחיפה עצרו בביריה הולבשו "כצברים" והמשיכו לחיפה

אך במהלך חודש אדר א' תש"ו (פברואר 46) פשוט הבריטים על ביריה ומצאו נשק "לא חוקי" וניירת שהסגירה את פעילות התושבים, בהעברת עולים מסוריה ולבנון,  הבריטים עצרו את כל 24 מתיישבי ביריה והם נשלחו לכלא עכו. הייתה זו פעם ראשונה שהבריטים מורידים התיישבות יהודית. דוד צוובנר החובש מהל"ה כבר לא היה עם חבריו, אך כששמע שנעצרו חיזק אותם במכתבים ודאג שתרומתם של המתיישבים הראשונים לא תשכח.

האירוע זעזע את כל היישוב בארץ. המוסדות הציוניים החליטו לארגן מחאה נרחבת, וליישב את ביריה מחדש. מבצע העלייה נקבע לליל י"א באדר. ביום זה עלו כל שנה תנועות הנוער לתל חי לציון יום נפילת טרומפלדור וחבריו. מתכנני העליה ניצלו תאריך זה והפנו את בני הנוער לביריה ליישבה מחדש. למבצע העלייה קראו "מבצע גידם", על שם הגידם הגיבור שנפל בתל חי.

חברי קיבוץ ביריה (זלטן קלוגר, לע"ם)
חברי קיבוץ ביריה (זלטן קלוגר, לע"ם)

העלייה לביריה

בליל י"א אדר תש"ו (14.3.46) כשלושת אלפים בני נוער מכל התנועות עלו לביריה. בתנאי מזג אוויר קשים צעדו הנערים כשהם נושאים אוהלים, עצים וכלי עבודה. עם שחר הגיעו העולים לביריה החלו בעבודות להקמת היישוב ודגל ישראל הונף במקום.

כעבור מספר שעות פינו הבריטים את בני הנוער, אך לא עם קשה עורף יוותר בקלות. באותו הלילה שוב עלו מאות בני נוער לביריה מחדש. אל בני הנוער הצטרפו עוד ועוד אנשים ונשארו שם במהלך השבת. אנשי צפת ברובם יהודים חרדים העלו במהלך השבת מזון וציוד לאנשי ביריה כשהסיסמה "אוזני המן".

ביום ראשון י"ד אדר נתנו הבריטים את הסכמתם והשאירו במקום 20 מתיישבים.

היישוב ראה בכך ניצחון מוסרי וציוני על שלטון המנדט, שירים נכתבו ואף אוניית מעפילים נקראה על שם ביריה. ובעיתון הצופה העניקו ליום זה את השם "פורים דביריה". כל שנה תנועת בני עקיבא מקיימת מסע עליה ביום זה לציון חידוש נקודת התיישבות.