ככל שעולות ומתגברות רוחות המלחמה במזרח אירופה, המערב, בהובלת ארה"ב ונאט"ו מגביר את מאמציו על מנת להרתיע את רוסיה מפלישה לאוקראינה במטרה למנוע מלחמה רחבת היקף באירופה.

ארה"ב, בעיקר לאחר פגיעה משמעותית בתפיסת אמינותה ויכולתה להנהיג את העולם החופשי, אם בעקבות עידן טראמפ, הנסיגה מאפגניסטן, או פרשיות ההאזנות של ארה"ב לבכירים באירופה בעידן אובמה, מנסה להציג כי ה"מבוגר האחראי" חזר ומסוגל להתמודד עם האתגרים לסדר הבינלאומי.

ארה"ב, יחד עם בנות בריתה, מנסה להשתמש בכלים רבים ומגוונים על מנת לשכנע את פוטין שפלישה לאוקראינה תהיה טעות. כלים אלו, מכילים יתרונות, אך גם חסרונות רבים, המבוססים בין היתר על כשלונות וחסרונות של מדיניות החוץ האמריקאית בעבר.

השבועות האחרונים מאפשרים לזהות כי מדיניות המערב כלפי רוסיה השתנתה משהו מן המדיניות שהייתה בעבר, וכי סט הכלים בו משתמשת וושינגטון אל מול מוסקבה רחב, מגוון ותקיף יותר.

ביידן: לא מחפש עימות ישיר עם רוסיה (צילומים: שאטרסטוק)

 

חשיפת מודיעין בצורה גלויה ואינטנסיבית

 לאחר הכישלון הצורב במניעת סיפוח חצי האי קרים לרוסיה ב-2014, המערב פיתח אסטרטגיה ייעודית להתמודדות מול הלוחמה ההיברידית שמאפיינת את רוסיה – כזו המשלבת מגוון שיטות לחימה, ומבוססת, בין היתר, על מבצעי השפעה ועיצוב דעת קהל מקומית ועולמית סביב נרטיב מסוים.

במשבר הנוכחי, המערב מאשים את רוסיה בניסיון להציג הצדקה שקרית עבור פלישה לאוקראינה בדמות תקיפה מבוימת. בניסיון לשלול ממנה כל אפשרות כזאת, המערב מיישם אסטרטגיה של חשיפה מסיבית של מידע מודיעיני מפורט על הכוונות והמהלכים של הקרמלין.

לפני מעט יותר משבוע חשפה וושינגטון את תאריך הפלישה המתוכנן וסיכלה ניסיונות לביצוע מבצעי "דגל כוזב" – ביום תקיפה אוקראינית כביכול באמצעות תחמושת שסיפק המערב כהצדקה לתקיפה. מספר ימים לאחר מכן, בריטניה חשפה מפות מפורטות עם תכנית הפלישה של פוטין, זאת לצד פרסומים תדירים מצד נאט"ו על היערכות הכוחות הרוסים בגבול.

בדלנים רוסים בחצי האי קרים ב2014 (צילום: שאטרסטוק)

על אף שמדובר באסטרטגיה "יקרה" מבחינת יכולות ומקורות מודיעיניים, המערב מעריך כי שלילת הצדקה מפוטין היא בעלת סיכויים גבוהים לסכל את ניסיון הפלישה, או לכל הפחות, לחזק את הקואליציה נגדו במידה שיפלוש. יחד עם זאת, מדובר גם באסטרטגיה שנויה במחלוקת ברמה הפנימית, במיוחד לאור היעדר האמון של דעת הקהל האמריקאית בפנטגון ובסוכנויות המודיעין האמריקאיות.

הטראומה בציבור האמריקאי מחלקו של המודיעין ב-2003 בהצדקת הפלישה לעיראק הובילו לחשדנות מסוימת בקרב האמריקאים לגבי השימוש בחשיפת מודיעין לניהול סכסוכים. חשדנות זו מתווספת לנטיות בדלניות אמריקאיות מהמאה הקודמת, ולתפיסות רווחות וסקפטיות בחברה האמריקאית בנוגע לכנות המניעים של ארה"ב בכל הקשור לסכסוכים מעבר לים אל מול האינטרסים של חברות הנשק בארה"ב וההשפעה המיוחסת להן.

לוחמה בפייק ניוז ומלחמה על התודעה

רוסיה צברה גם מוניטין סביב יכולתה להשפיע על דעת הקהל במערב דרך הפצת פייק ניוז והפעלת מבצעי השפעה מורכבים ברשתות החברתיות. אסטרטגיה בה היא משתמשת על מנת ליצור פילוג חברתי-פוליטי ובלבול בהליכי קבלת ההחלטות, באופן שיאפשר לה להשיג את מטרותיה.

גם במשבר הנוכחי רוסיה הרבתה להציג מידע שקרי בערוצי התקשורת שבשליטת המדינה וברשתות החברתיות. בשבוע האחרון נשמעת ברוסיה ובקרב הבדלנים הרוסים הטענה כי אוקראינה מבצעת רצח עם בחבל הדונבאס שחלקו בשליטת הבדלנים, וכי מתוכננת מתקפה בנשק כימי באזור.

התקשורת הרוסית גם פרסמה הודעה לפיה אוקראינה אחראית לפיצוץ בצינור הגז בדונצק בירת דונבאס.

הלוחמה על התודעה ונגד הפייק-ניוז היא חזית נוספת אותה המערב מנסה לבלום בניסיון לחשוף את ניסיון התרמית הרוסי ולהביך את הקרמלין. אך מעבר לעמדה ההגנתית, נראה כי הממשל האמריקאי גם מבקש להשפיע ישירות על התודעה והלך הרוח של בכירים בצבא הרוסי, מקבלי ההחלטות בקרמלין, ואף של פוטין עצמו דרך פרסום טענות לפיהן בכירים בצבא הרוסי חוששים מפלישה ומהמחיר שתגבה, אולי כניסיון לשקף לפוטין את הסכנה לשילוטנו ובכך להרתיע אותו מפלישה.

הצגת נאט"ו כגוף חזק ומתחזק

 חזית נוספת בה פועל המערב בהובלת ארה"ב היא חיזוק הדרגתי של כוחות נאט"ו בגבול עם רוסיה. בשבועות האחרונים שלחה ארה"ב כ-3000 חיילים לפולין ורומניה, גרמניה העבירה כוחות לליטא ובריטניה שלחה אף היא כוחות מתוגברים לפולין.

מעבר להתחזקות בממד הצבאי, ההתאגדות סביב האויב המשותף, רוסיה, הביאה לחיזוק היחסים בין חברות נאט"ו. נוסף למעשים, המערב חוזר ומשמיע הצהרות בדבר האחדות המחודשת של המערב נגד רוסיה. בכך למעשה מגשים נאט"ו את חלומו הרע של פוטין עצמו, שדרך התנגדותו התקיפה לברית דווקא הביא לחיזוקה הצבאי ולגיבושה לאחר שנים בהם הציגה חזית רופפת וסבלה מהיעדר מטרה מוגדרת לקיומה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ראש הממשלה נפתלי בנט על ההסלמה באוקראינה (צילום: סרוגים)

דרך הצהרות ומעשים אלו, מנסה המערב להשפיע על מערך השיקולים של פוטין ולאותת לו כי אם הוא אכן חושש מנאט"ו –  צעדיו רק יוביל לחיזוק הברית, וכי ייטב לו לסגת.

חימוש וחיזוק אוקראינה

המערב משקיע מאמצים ומשאבים רבים במטרה להציג לפוטין כי פלישה לאוקראינה תהיה יקרה לרוסיה עד מאוד, בין היתר, יקרה בדמם של חיילים רוסים. בשבועות האחרונים כמויות נשק רבות, כמו טילי נ"ט ונ"מ מסוג JAVELIN ו-STINGER נשלחים אל קייב מידידותיה.

המטרה של פעולה זו היא להרתיע את הרוסים מפלישה מסיבית, ולהבהיר להם כי ההתקדמות לעבר קייב תהיה קשה, ארוכה ומורכבת. בנוסף לכך, המערב מעביר סכומי כסף משמעותיים לאוקראינה לא רק למטרות חימוש אלא גם למטרות הומניטריות.

טנקיסט אוקראיני מוכן לפלישה הרוסית (צילום: שאטרסטוק)

המערב מנסה למעשה להציג לרוסיה כי אם היא מעוניינת באוקראינה חלשה על ידה, היא תקבל אחת חזקה יותר. הצבא האוקראיני גם הוא מבצע תרגילים רבים, והרשתות החברתיות האוקראיניות מתמלאות בסרטונים על מוכנותו וגם מוכנות האוכלוסייה האזרחית לעימות ארוך טווח מול צבא רוסיה אשר עלול לפרוץ לעבר הבירה האוקראינית.

האוקראינים וידידיהם בעולם מנסים לאותת לקרמלין בכל הכלים ברשותם את המשוואה הפשוטה – "לא כדאי לכם". בעוד האיומים האלו אכן עלולים להרתיע את רוסיה, יש לזכור כי לצבא הרוסי יש יתרון צבאי משמעותי על הצבא האוקראיני, וכי ייתכן שההנהגה הרוסית תשתכנע כי היא מסוגלת לספוג בכל זאת מחיר גבוה יחסית בחיי אדם מאשר מדינה מערבית בה דעת הקהל משפיעה בצורה משמעותית יותר על הפוליטיקה במדינה.

 איומי סנקציות

 בנוסף לאיומים צבאיים יותר באופיים, המערב מנופף אל מול רוסיה באיום הסנקציות הכלכליות. בכירים אמריקאים ובריטים מדגישים שוב ושוב כי קיימות תוכניות להפעלת סנקציות משתקות נגד בכירים רוסיים ונגד הכלכלה הרוסית; מסנקציות אישיות על פוטין, על סביבתו ועל אוליגרכים רוסים ובני משפחותיהם, ועד לסנקציות נגד בנקים רוסיים והגבלתם לסחור בדולרים, ואפילו איומים לנתק את רוסיה מן המערכת הבנקאית.

אחת הנקודות אותה מדגישים במערב שוב ושוב היא שהסנקציות יופעלו בקצב מהיר מאוד, בעיקר כתוצאה מלקחי עבר. בעוד התפיסה במערב היא כי סנקציות יכולות להרתיע את רוסיה, רוסיה מציגה כלפי חוץ פעם אחר פעם, כי היא לא מפחדת אפילו מעט מהסנקציות של המערב.

גם כלפי פנים בימים האחרונים ההנהגה הרוסית טוענת כי המערב רק מחפש סיבה להפעיל סנקציות, וכי כך או כך הן יופעלו נגדה. חיסרון נוסף של כלי הסנקציות הוא שהן עלולות להתברר כחרב פיפיות ולפגוע גם במדינות אירופה התלויות באנרגיה הרוסית. עקב כך בתקופה האחרונה בכירים אמריקאים מנסים באינטנסיביות למצוא פתרונות חלופיים להעברת גז לאירופה במקרה של עימות רחב היקף.

בנוסף, למרות הניסיון של וושינגטון להציג חזית מאוחדת, ברוסיה וגם במדינות שונות באירופה יש ספקות גדולות האם מדינות אירופה אחידות בדעתן לגבי עצמת הסנקציות, ומשוכנעים כי הכלים הכבדים ביותר כנגד רוסיה, דוגמת ניתוקה מן המערכת הבנקאית SWIFT, לא יצאו באמת לפועל.

דיפלומטיה אינטנסיבית

 

בנוסף לאיומים הרבים אשר מציג המערב אל מול רוסיה, כלי אשר משומש בצורה רבה במיוחד בתקופה האחרונה הוא הכלי הדיפלומטי הקלאסי. מנהיגים מן המערב נפגשים עם פוטין ועם בכירים רבים נוספים כמעט מידי יום, שיחות טלפון בין בכירי הממשל האמריקאי לבין מוסקבה חוזרות על עצמן כמעט כל כמה שעות.

הניסיון לשכנע את פוטין מלנקוט בצעד אשר ביידן משוכנע שהוא כבר החליט לגביו – ממשיך. ברור כי בשיחות אלו בצורות כאלו ואחרות מוזכרים הכלים לעיל, אך גם עצם המשא ומתן עצמו הוא כלי משמעותי.

עמנואל מקרון נשיא צרפת יוזם הפגישה בין ביידן ופוטין (צילום: הדס פורוש/ פלאש 90)

רוסיה, אשר נדחקה החוצה מן הזירה הבינלאומית המרכזית לאחר סיפוח קרים, משוועת לתחושה כי היא מדינה מרכזית ביחסים הבינלאומיים וכי על פיה יישק דבר. שיירת הבכירים הגרמנים, הצרפתים, הבריטים והאמריקאים הנוחתים מידי יום בשדה התעופה במוסקבה, מחזקת את התחושה של רוסיה בנוגע לחשיבותה לאירופה ולעולם, וכי הינה אחת ממשפחת המדינות.

בין היתר עקב כך, אחד מן האיומים שנשמעים שוב ושוב מצד המערב אל מול רוסיה הוא כי פלישה לאוקראינה תוביל לבידודה המוחלט בזירה הבינלאומית. במערב חוששים גם מהחיסרון של הדיפלומטיה האינטנסיבית, ומעלים את החשש כי בקרמלין יסיקו שעל מנת לתפוס את תשומת ליבו של העולם יש להזיז כוחות לגבול על-יד מדינה אחרת, וחוששים למעשה מתקדים אשר עלול לסכן את הביטחון באירופה גם אם לא תפרוץ בסופו של דבר מלחמה רחבת היקף בין הפדרציה הרוסית לאוקראינה.

בסקירת הכלים העומדים בפני המערב, ניכר כי הוא נמצא כיום בעמדה של הרתעה מידית – ניסיון בהול למנוע מרוסיה לפלוש לאוקראינה. עמדה זו למעשה מעידה על כישלון ההרתעה הכללית – זו שהייתה אמורה להניא ולהרתיע את פוטין מלשנע כוחות לגבול מלכתחילה.

את המעבר לעמדה זו, שנחשבת למסוכנת יותר ויעילה פחות, ניתן לייחס לפגיעה ההדרגתית ביכולת ההרתעה של ארה"ב ושל נאט"ו. המשבר הנוכחי יכול להתפרש כניסיון לשנות את המצב ולהביא לחיזוק ההרתעה דרך גיבוש חזית אחידה ושימוש באיומים תקיפים ואמינים – שעשויים להיות מגובים במעשים.

 

זה יעבוד? רק אדם אחד יודע

 

גם ביידן מבין טוב מאוד, כי בסופו של דבר, החלטה על פלישה אפשרית יכולה להגיע רק מפוטין עצמו. בדיוק מסיבה זו האמריקאים מפחדים לקבוע בצורה חד משמעית מה הם מעריכים שיקרה בהמשך, ומציגים את עצמם, יחד עם נאט"ו כולה, כמוכנים לכל תרחיש.

הכלים בהם משתמש המערב, הישנים והחדשים שבהם, אכן יכולים להרתיע את רוסיה ומנהיגיה, אך באותה צורה עלולים גם להתברר ככשלון. כשלון שכזה הוא לא רק כישלון אסטרטגי במערכה בין רוסיה לבין ארה"ב ובנות בריתה, אלא התפתחות אשר עלולה לשנות את חייהם של אלפי משפחות רוסיות ואוקראיניות ללא הכר, ולהוביל, בוקר אחד, לאירופה שונה משמעותית מזו שהייתה רק לפני רגע.

 

יעל רם ואורי קוטלרסקי הם עוזרי הוראה וסטודנטים במסלול ישיר לדוקטורט במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים.