היום בהיסטוריה: עריקים בריטים מפוצצים את רחוב בן יהודה

"לאן אתה?", שאל השומר.

"מחנה אלנבי", השיב הנהג קצרות.

"אנחנו הולכים לבצע בדיקה למשאיות", אמר השומר.

"אמרתי שהכול בסדר", אמר הנהג. "לא ארשה שתערוך בדיקה! אני אחראי לשיירה", הרים את קולו והוסיף "סמרטוט יהודי עלוב, תן לעבור!"

58 הרוגים בפיגוע ברחוב בן יהודה

השיירה בת ארבע המכוניות משוריין בריטי, ושלוש משאיות צבאיות טעונות טון וחצי חומר נפץ נעה למרכז העיר ירושלים. עוד כמה דקות חלפו והשיירה הגיעה לרחוב בן יהודה פינת בן הלל.

נהגי המשאיות שהיו עריקים בריטים הפעילו את המטענים, פתחו את הדלתות, נטשו את רכביהם תוך שהם יורים לכל עבר והסתלקו במשוריין.

סמוך לשעה 6:30 בבוקר ביום ראשון י"ב אדר א' תש"ח (22.2.48) רעדה ירושלים.

רחוב בן יהודה קרס. מלון "אטלנטיק" שבדרך כלל התאכסנו בו מלווי השיירות, קרס. ולמלון "אמדורסקי", נגרם נזק כבד.

תושבי רחוב בן יהודה והרחובות הסמוכים התעוררו לקול הפיצוץ. אנשים התרוצצו בפיג'מות יחפים על שברי זכוכיות זועקים בכאב ומחפשים את קרוביהם. היה זה אחד הפיגועים הקשים שידעה ירושלים מניין ההרוגים הגיע ל-58.

היה ברור לנו שאת ירושלים לא עוזבים

בין ההרוגים הייתה בוליסה דאנה מטפלת בתינוקות שסבלו מתת תזונה. כשיצאה לעבודתה באותו יום ראשון נפגעה מכדורי הבריטים וכעבור מספר שעות נפטרה בבית החולים "שערי צדק" שלשם פונתה "כי שם מכירים אותי" לחשה בוליס, שהייתה בתו המאומצת של מנהל בית החולים.

ההרוג הצעיר ביותר באסון היה יובל מיוחס בן השבעה חודשים שנהרג יחד עם הוריו בן ציון ורות מיוחס. אחיותיו חולצו מההריסות כעבור שעות .

ביתם של משפחת גפירתי נהרס לחלוטין. זהבה אם המשפחה סיפרה:

"בעלי שכב בתוך מפולת של אבנים מתחת לדלת שנפלה עליו. ביתי שהייתה פחות משנתיים שכבה בתוך מה שהיה פעם מיטה מכוסה בטיח ובזכוכיות… לאחר שעות רבות מצאתי אותה בבית החולים… בעלי חזר הביתה כעבור חודשיים חרש באוזן אחת, והאוזן השנייה… הציעו לי לעזוב את ירושלים ולעבור לתל אביב… לא הסכמתי.

התחלתי לשקם את הבית… היינו הראשונים לחזור לרחוב היה ברור לנו שאת ירושלים לא עוזבים".