השר לעניני שירותי דת עומד להגיש לחקיקה בכנסת חוק המייפה את כוחו של כל רב איזה שיהיה, רב יישוב, רב ראש ישיבה, רב ישיבת קדם-צבאי, רב בצה"ל וכו' לגייר גרים, לפי הבנתו בתורה.

הוא גם מגיש לעיון הציבור הצעה לשנות שיטת בחירת רבני הערים. כיצד? הוא מוסיף לגוף הבוחר רוב מובהק של חילונים, ממועצות מקומיות, מאנשי אקדמיה, מעיתונאים, מפולטיקאים, והם יבחרו רב עיר לפי מיטב הבנתם, בלי לתת משקל יתירה למיומנות הרב בְּיֶדַע תורני.

והללו, שנבחרו על ידי גוף בוחר שרובו חילוני, יצטרכו לתאם עמדותיהם למצוא חן בעיני בוחריהם, ולאו דווקא לפי המקובל בפסיקת ההלכה הקונבנציונלית. הם יגיירו מי מהגויים הבא להתגייר. ודי באחד מהם המקל ביותר, ונתלה באיזה דעת יחיד בהלכה, ואלפי הבאים להתגייר ישחרו רק לפתחו, והוא ברוחב לב יקבל ויגייר אותם בשפע נדיבותו.

אמרו חז"ל "איזהו חכם? הרואה את הנולד" (תמיד לב, א) הבה וניכנס כולנו לספינת הזמן, בו נדמיין מה יהיה המצב בעוד כשלושים שנה. בני הגרים המפוקפקים האלו, או בנותיהם, חלק מהם יהיו שומרי מצוות כדת וכדין. וכאשר ירצו למצוא בן זוג או בת זוג לבוא אתם בברית הנישואין, וימצאו פרטנר מתאים ממשפחות החרדים או הדתיים, ייתקלו בהתנגדות עזה של הורי הפרטנר, כי יפקפקו בכשרות הגיור, ובעיניהם הפונה אליהם הוא גוי גמור, או גויה גמורה, כי אינם סומכים על הגיור הפרטני שהאם של הבחור הנחמד או הבחורה הנחמדה, עברה.

אוי ואבוי לאותו בכי. אוי ואבוי לאותו צער. אוי ואבוי לשברון הלב. אותו זוג נחמד מתאימים זה לזה באופי, במידות נעלות ובקיום המצוות, אמנם המשפחות ינדו את הנישואין, יסרבו לתת כל עזרה ממונית, יהיו "ברוגז" עם הבן או הבת הנושא גר מפוקפק. וחלק מהם קיוו להינשא למה שבחרו, אבל זה יתקל בסירוב.

בקיצור, חוק זה המיועד להסמיך לגיור כל מי שיש לו תואר "רב", יביא קרע בעם ישראל, חלוקתו לשתי מחנות. החרדים וכן חלק גדול מהדתיים יסרבו להינשא לבני הגרים הללו. והמשבר יהיה נורא. ובמשך הדורות, כיון שילודי הגרים המפוקפקים הללו יתחתנו עם משפחות של חילונים, יסרבו הדתיים להינשא גם איתם, מהציבור החילוני.

דברתי על כך עם חלק מהרבנים הליברליים התומכים בחוק זה, ועילה בפיהם שרוצים להציל שלוש מאות אלף נכרים הנמצאים בינינו, שיוכלו להינשא. אבל הנזק הוא ללא ספק הרבה יותר מהתועלת. הוי! כמו שהרבניים וְהַקַרָאִים נפרדו זה מזה לשני עמים, כך יארע גם לנו?! אלו שדברתי איתם לא ענו לעניין וחזרו שוב על המנטרה "צריכים להציל שלוש מאות אלף".

גם בעניין חוק הכשרות. זה כבר כמה עשרות שנים שאני עונה לכל שואל בהלכה, ותמיד אמרתי לשואלים בענייני כשרות לסמוך על אישורי הרבנות הראשית. אבל כעת שהחוק מפקיע סמכות בלעדית זו, והרבה חברות תוצרת המזון והיבואנים יביאו מזון שאיזה רב בלתי ידוע מי הוא ומה הוא חתום עליו, בארץ או בחוץ לארץ, לא אוכל להמשיך ולומר "סמוך על…" כי אינני מכיר מי הוא. כלומר השמטת הסמכות מהרבנות המרכזית והסמכותית, גורמת שכל תוצרת המזון בספק טריפה, אלא אם כן רוכשים מהבדצי"ם החרדיים.

אמרתי זאת לחלק מהרבנים התומכים בחוק, ושוב מתעלמים מטענתי באמירה עלומה "צריכים לאפשר גמישות". הוי ואבוי. לזה הרב אברהם קוק התכוון כאשר ייסד את הרבנות הראשית? כלום הרבנים האלו עֵרִים לבעיות חמורות שייווצרו? רכב ישראל דוהרת לאסון נורא, וכדאי לשים "ברקס" לפני ההתנגשות עם המציאות המרה.

 

הרב משה צוריאל, הוא מחבר ספרי "אוצרות הראי"ה" ועורך "שמונה קבצים" עם מקורות