שני נושאים עיקריים בתורתו ובדרכו של הרב מלמד עוררו עליו את חמת מחרימיו: האחד נעוץ בתפיסות ובהדרכות שמצויות בספר ׳שמחת הבית וברכתו׳, שככלל נותנות דגש גדול למצוות העונה, וליחסי האישות שמתקיימים מתוך שמחה ואהבה, כמרכיב חשוב בתוך חיי הנישואין, ומכך נגזרות גם הדרכות הלכתיות שונות שמבטאות את התפיסה הזו.

והשני קשור בהכרעתו הציבורית והערכית שלא להחרים אנשים ומנהיגים בעם ישראל, ובכלל זה גם כאלו המשתייכים לזרמים אחרים ביהדות, ולנהל את המחלוקת איתם מתוך יחס בסיסי של כבוד ואחווה, ולא של ביזוי והחרמה.

הערך הגדול והמרכזי של שני הנושאים הללו גם יחד, מקופל בתוך פסוק מופלא אחד המופיע בפרשת השבוע לגבי הכרובים: "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה… וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל־אָחִיו אֶל־הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים".

השימוש של התורה בביטוי הזה ׳איש אל אחיו׳ מכוון לכך שתשתית השראת השכינה, נעוצה ביחסי האחווה שבין איש לאחיו בעם ישראל. יש כאן גם רמז ליחסי האחים שהתקלקלו לכל אורך ספר בראשית, ובמיוחד בפרשת יוסף ואחיו (גם שם מופיע הביטוי ׳איש אל אחיו׳ מספר פעמים), ובאים על תיקונם בדמות היחסים שבין משה לאהרן.

יחסים המבוססים על אחווה, פירגון ושיתוף פעולה, ולא על קנאה, שנאה ותחרות, וזאת למרות פערי התפיסות והעמדות שהיו ביניהם (דמותם ופעילותם של משה ואהרן קשורה באופן הדוק לקדש הקדשים).

חז״ל בנו על גבי פסוק זה קומה נוספת, וראו בכרובים רמז וסמל לקדושה המצויה בחיבור הזוגי והגופני שבין איש לאשתו: "…ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה" (יומא נד, ע"א).

וכפי שמבאר זאת הרב מלמד עצמו: ״היסוד החשוב שצריך להבין הוא שאין במצוות עונה ניגוד לקדושה אלא להיפך, היא המבטאת את הקדושה, שכן על ידה מתגלה האחדות האלוקית בעולם. אחדות של איש ואשתו, ושל נשמה וגוף, כמו שנאמר: "והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כג)… ראייה שמצווה זו מבטאת את הקדושה, שמצינו שצורת הכרובים שהונחו בקודש הקודשים על הארון המקודש הייתה כצורת איש ואישה שאוהבים ונאמנים זה לזה".

המחרימים באו לקלל, ונמצאו מברכים. הדגש הערכי הכפול הזה שעליו הותקף הרב מלמד, משקף את התשתית להשראת שכינה ולאהבת תורה בעם ישראל, וקשה להפריז בחשיבותו הציבורית והחינוכית הרחבה במציאות חיינו העכשווית.

אשריך הרב מלמד שנתפסת על שני נושאים שיש בהם להרבות אהבה ואחווה בין אדם לאדם, ובין איש לאישתו. ובע״ה שמתוך החרמות, השפעתה של תורתך זו רק תלך ותתעצם במעגלים רחבים של עם ישראל, עד שלבסוף גם מחרימיך יכירו באמת ובחכמה המצויה בה.

=======

הרב יצחק בן דוד הוא רב בקהילת צור הדסה