כל סיפור של פגיעות מיניות, בתוכו גם סיפור חיים ולדר, מתפוצץ אצלנו כמו מורסה רעילה שמתפרקת ומפזרת מוגלה בכל מקום. היא הולכת מחדר אל חדר בכל נימי הגוף ומפזרת רעל מתסיס.

על אבדן התמימות בחממה הדתית; הצנועה, טובת הלב, המוגנת מפגיעות מיניות – אל מול "ההפקרות" החילונית, הבועה שהתנפצה לנו מול העיניים, כבר כתבתי בעבר.

הפעם נראה שיש יותר מזה, יש התנגשות ציוויליזציות בה מעורבים בג"צ, דמוקרטיה, יהדות, שמרנות ופוסט מודרניזם.

בתוך הבלנדר הזה, מתחבטים אלו באלו אנשי מדינת ישראל עם אנשי מדינת יהודה. כך לצורך המשל.

אנשי יהודה שיוצאים נגד העיתונות החופשית במדינה דמוקרטית. עיתונות בה דרך חשיפת מעשים אסורים בידי אנשים כוחניים, סמכותניים במקומות האפורים של ההוכחה – היא באור השמש.

כל זה נחבט אל מול קונספירציות של אנשי המלחמה במוסדות הדמוקרטיים. לא רצון לתקן, אלה מלחמה ממש – של אלו שמגוננים על הפוגעים, על הפטריארכיה, אלו שלא מוכנים שיזיזו להם את ההגמוניה.

שגיאה: סוג קובץ לא נתמך

הרב טאו, ביטא את זה בצורה הכי מזוקקת. הוא מגן השוחות, הוא מייצג תבהלה קונספירטיבית המשלבת את בג"צ עם קרן וקסר והקרן לישראל החדשה. לטעמו ולטעמם של החושבים כמותו, הכל תתי זרמים שמנסים לפגוע בדמויות על הדרך על מנת להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. בבד בבד נראה כאילו הרב טאו וחבריו מנסים להופכה למדינת הלכה. הם כבר לא מאמינים לאיש, כולם שייכים לאותו תמנון קונספירטיבי.

דווקא הראי"ה קוק, שבבית מדרשו של הרב טאו רואים את עצמם כממשיכי דרכו הבלעדיים, הבין שיש הבדל בין תורת ארץ ישראל לגלות. שכאשר ישנה מדינה ריבונית, עם בתי משפט (קצב למשל כן הורשע בבית המשפט) ועם צביון מדיני, אי אפשר להפנות את הזרקור רק על פי ד' אמות של הלכה שנחצבה בעיקר בימי ולימי הגלות.

אך דווקא שם, זוחלים אחורה אל תוך המאורה המצומצמת והמגינה מפני רוחות השינוי. נשים – חלילה להן ללמוד תורה, להיות מנהיגות ציבור. הצבא – כבר לא מה שהיה פעם, צריך לשנות אותו. לימוד התורה – התנ"ך והתלמוד רק על פי שיטה מאוד מאוד מסוימת וכך גם בכתבי הראי"ה עצמו כמובן ועוד.

נכון, הציונות הדתית בכללה והרב קוק ובנו הרב צבי יהודה בפרט – ניסו להוביל דרך כמעט בלתי אפשרית. לחבר קודש עם חול, שמים וארץ. את התורה כאש הקודש שנשמרה בגלות – לרומם אותה לצמיחת המדינה בארץ. מה זה לרומם? כמעט ליצור תורה מותאמת למדינה היהודית הראשונה מזה אלפיים שנה. לראות איך כן פועלים במציאות הארצית, איך בונים את תורת ארץ ישראל.

תורת ארץ ישראל לא רק בשמיטה, אלה בהנהגת המדינה, בהלכות צבא ומדינה, בשילוב ההלכה היהודית במשפט (זה שנבנה על המשפט שצמח במדינת ישראל ויונק מהמסורת היהודית ומהמשפט הבינלאומי – שיש לו רזומה בהנהגות מדינה יותר מהיהדות ששנים שהתה בחשכת הגלות).

הרב קוק ספג השמצות בידי רבנים בציבור החרדי. זאת הייתה כפירה בעיקר. לקחת את הקודש לחבר אל החול, לקחת את הציונות החילונית ולראות בה קודש. אבל הוא ראה את החזון הגדול אליו היו השאר עיוורים.

כבר זמן רב שנראה סיבוב פרסה באותו חזון עצום. כמו משל חופרי הבאר של הרב קוק, שמתייאשים לקראת פרוץ זרם המים.

ואז באים ומסבירים, כי הרב קוק בעצמו התנגד לכל מיני דברים שיש כיום, הרב קוק התנגד גם שנשים יצביעו בבחירות (להנהגת היישוב), אך למרות זאת אני לא מכיר פסק הלכה מקובל מאז שאומר כי לנשים אסור להצביע בבחירות. הרב קוק היה פורץ דרך לזמנו ותקופתו. בית המדרש שהכי הופך בכתביו, הופך לאחד הגופים השמרניים ביותר שיש.

כן, יש המון סימני שאלה גם לגבי בית המדרש של הרב שמואל אליהו (חיים ולדר, אדם חרדי, למה שילך דווקא אליו לברר את עניינו?) אך הקולות בציבור החרדי שהגיעו מלמטה, כבר גברו על ההסתרה המבישה של ההנהגה החרדית. הציבור שרואה מכיר ויודע, כבר הצליח לכופף חלקים בהנהגה.

ודווקא כשנראה כי הלקח מתחיל להילמד, כשמתחילה הפנמת הבעייתיות בהסתרה ומירוק אנשי שלומינו על פני שלומם של נפגעים ונפגעות – החלשות והחלשות ביותר, מול איש עם עוצמה ציבורית, דווקא כשישנה הכרה כמה נזק חברתי אדיר יש לזה, באו אנשים מהמגזר הדתי לאומי ושפכו דלק למדורה.

נראה כאילו הם נלחמים את מלחמת הבג"צ על גב הנפגעות, בעוד הם מאשימים את אויביהם באותו דבר בדיוק.

אבל זה לא רק זה. זה כאילו לקחו מהם את הסמכות לקבוע מה מותר ומה אסור, מה מוסרי ומה לא. והם מתקוממים על כך. הם רוצים להיות הבוררים במוסר. במקום זה הם מרחיקים מעליהם ציבור עצום, פעם אחר פעם. שלא מוכן לפטרונות הזו. לא בענייני הקודש ולא בענייני החול.