"בום!". כך הוצגו דבריו הדרמטיים של מנסור עבאס השבוע. דרמה שהיו שותפים לה עיתונאים וצייצנים מכל רחבי הקשת התקשורתית והפוליטית. אז מה הייתה אמירתו "המכוננת" של מנסור עבאס? פחות או היותר המילים הבאות: "מדינת ישראל נולדה כמדינה יהודית וכך היא תישאר".

בהמשך עבאס טען שהדיון לא צריך להיות על זהותה של המדינה אלא על מקומו של האזרח הערבי בתוך המדינה הזו. ובכן, מה יש לומר, לכאורה "בום!" אמתי. אפילו המראיין מוחמד מג'אדלה, נכנס להלם מהתשובה הזו. "אין אף חבר כנסת ערבי עד היום שהתבטא כך". ועל זאת יש להודות.

אכן, למעט התבטאות של עיסאווי פריג' על חשיבות "הדמוגרפיה היהודית במדינת ישראל" באחת מוועדות הכנסת לאחרונה, לא ניתן למצוא חבר כנסת ערבי, וודאי לא מהמפלגות הערביות המתייחס למדינת ישראל כ"מדינה יהודית". אך האם עלינו להיות אופטימיים מההתבטאות הזו של מנסור עבאס? לא בטוח.

ישנה טענה שמנסור עבאס הוא חבר הכנסת החכם והחד ביותר שקם במפלגות הערביות אי פעם. לא חסרות ראיות לכך. היכולת של האיש לפלרטט עם נתניהו במקביל ללפיד בלי צורך לתת חשבון לאיש (מלבד כמובן מועצת השורא), ובכך להשיג כוח מיקוח אימתני שלא היה מעולם לחבר כנסת ערבי במשכן.

היכולת להכתיב את סדר יומה של הכנסת בנושאים ובהצבעות שונות, היכולת למצב בפעם הראשונה חבר כנסת ממפלגה ערבית כיושב ראש וועדת הפנים, לא פחות. היכולת הזו לדבר בשפה אחת ולהצליח לעשות פעולות אחרות לגמרי, מזכירה חבר כנסת ממפלגה "מעט" שונה, בנימין נתניהו שמו.

בין עבאס לנתניהו

בימים האחרונים התפרסמו חלקים מספרו של ברק רביד ובהם ציטוט מפיו של נשיא ארה"ב לשעבר שסיפר על מידת ההלם שאחז בו כשהבין את כוונותיו האמתיות של נתניהו. "אני לא חושב שביבי רצה אי פעם להשיג שלום עם הפלסטינים", אמר טראמפ. "אני חושב שהוא רק מרח אותנו. מרח, מרח, מרח". מדובר באותו פוליטיקאי שנשא את נאום בר אילן ושנים חזר על המנטרה "אין פרטנר".

בחזרה לעבאס. לא מזמן התפרסמו גם סרטונים של מנסור עבאס בהם הוא מדבר בטון ובמנגינה אחרת בשפה הערבית מאשר דיבוריו בשפה העברית. דיבורים כמו "ג'יהאד אזרחי" או "מדינת פלסטין" וכו', נמצאים לא מעט בנאומיו בערבית, או בנאומים ובפגישות פנימיות ופומביות של חברי כנסת ממפלגתו. דברים שבעבר ובהווה.

המצב הזה מעלה שאלה בדבר טוהר כוונותיו ונאומיו האמתיים של מר עבאס, ושל מפלגתו בכלל. העוקבים האדוקים, יוכלו לשים לב גם לכך שעבאס מרבה לגנות "אלימות", אך לא מגנה "טרור ערבי" או "שאהידים" ומבצעי פיגועים (כך גם כשנדרש לגנות ספציפית פיגועים שלצערנו התרחשו לאחרונה).

ההסבר לדיסוננס המלאכותי הזה הוא אחד: הבחור פרקטי בצורה מבהילה. לא פלא שנתניהו פלירטט איתו. הפלא שאפילו הוא לא הבין כמה מנסור מתעלה גם עליו. זו אינה מקריות שדווקא אדם כמו עבאס הצליח להגיע כה רחוק עם מפלגה ערבית. הכי רחוק שהגיעו מפלגות ערביות עד היום. מפלגתו ותנועת האם שלה, האחים המוסלמים, מכוונים להשתלטות פרקטית על מדינת ישראל ועל זהותה. בדרך מנסור מוכן לומר כל מה שצריך לשם לכך (כמובן תחת אישור מועצת השורא).

לפני מספר שנים הממשל האמריקאי פרסם מסמך מתוך דיון שנעשה ב-2018 על "האיום הגלובלי מהאחים המוסלמים". בדיון נאמר פחות או יותר שמטרת הארגון היא להשליט את המדינה הערבית על המזרח התיכון והעולם כולו. הלכה למעשה, מדובר בדאע"ש שפשוט פועל בכלים אחרים (ומי יודע, אולי אפקטיביים יותר). לצורך המטרה הנשגבה מבחינתו של מדינה ערבית מוסלמית בארץ ישראל, מטרה שהיא מטרה בסיסית של תנועת "האחים המוסלמים" בכל העולם, מנסור עבאס גם יחליף את הכאפיה בכיפה ויקים מאחז קראוונים בגבעות בנימין.

לצורך הבנה עמוקה של המהלכים הכוזבים של עבאס, והסכנה העצומה שטמונה בהם, יש צורך בהבנה בסיסית במושג ה"תקיה" (הטעיה), ובסיפורי עומק מוסלמיים דוגמת "הסכם חודייביה" (סיפור מרתק ומזעזע). בתמצות ניתן לומר שחלק מהעקרונות המוסלמיים לצורך כיבוש (או לחלופין "ג'יהאד אזרחי" כדבריו של מנסור עבאס בכלי תקשורת ערביים) כוללים בתוכם גם דרכי הטעייה המציגים זאב בעור של כבש, ולו בשביל להגיע למצב בו "האויב" נטול הגנות ובכך לאפשר תקיפה קלה שלו.

בקצרה, מנסור עבאס הוא ה"נתניהו" של המפלגות הערביות, ואיימן עודה הוא הסמוטריץ שלהם. ועלינו להישמר משניהם. מהזאב בעור זאב, ומהזאב בעור כבש. אנו לא צריכים תעודת הכשר והסכמה של מנסור עבאס בשביל הדברים הבאים: מדינת ישראל אכן מדינה יהודית. מדינה לעם ישראל. כך נולדה, וכך תישאר.

 

עו"ד אליה מיימון, בוגר ישיבת שדרות, תוכנית "תורת המדינה" והפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית