ענהאל שמואלי משתפת בפוסט חשוף בעקבות הערה של מוכרת על רגלה, את הפצעים שנוצרו בעקבות הלידה: "זה קרה אתמול כשחיפשתי מגפיים, הערה לא רלוונטית של המוכרת וכמה מבטים שגרמו לי לצאת מארון הוורידים .כבר כמעט שנתיים שאני מתמודדת עם וורידים בולטים וכאבים עזים ברגל ימין, מדובר בבעיה רפואית הנקראת דליות".

"אם תדפדפו בד״ר גוגל תראו שדָּלִיּוּת היא מצב שבו ורידים הופכים לגדולים ומפותלים. בדרך כלל המושג מתייחס לוורידים ברגליים. מצב זה נובע מכך שהמסתמים בוורידים, שתפקידם למנוע מהדם לזרום נגד כיוונו, אינם פועלים כהלכה והוורידים מתנפחים כתוצאה מדם שזרם לאחור".

"קצת גנטיקה, כמה הריונות והופ קיבלתן וורידים מנופחים ורגל בצבע סגול לפרקים. בהריונות הקודמים מיד אחרי הלידה הרגל חזרה לקדמותה, אלא שהפעם זה לא קרה. אין כאן סיבה לדאגה מהתייעצות עם רופאים, זו איננה תופעה מסכנת חיים".

 

View this post on Instagram

 

A post shared by anael Shmueli- שושה (@anaelshmueli)


"הטיפול המומלץ מתאים לנשים שלא רוצות יותר ללדת. לכן כרגע אני משמרת את הקיים בעזרת כל מיני מדללים ועוד דברים טבעים שעוזרים ולעיתים מטשטשים, אך הם כמובן לא מעלימים את הבעיה".

"חודשים חשתי בושה, כל אחד אוהב בעצמו משהו, הרגליים שלי הם כמו שסבתא של עקיבא הייתה אומרת ״סימן ההיכר שלי״ במובן החיובי כמובן. פתאום אני מוצאת את עצמי מסתירה את הרגל".

"היה לי קשה לראות אותה בעיקר בחודשי הקיץ כשהיא חשופה לכולם והמבטים חודרים לנשמה, אפילו אם אלו מגיעים מדאגה. זה היה שלב שאיבדתי ביטחון בעצמי. העניין שמלבד תופעה אסטטית לא נעימה, היא מלווה בכאבים וזרמים חזקים בכל הרגל עד שלעיתים אני לא מסוגלת לדרוך עליה".

"לפעמים אני מרגישה שחונכנו הנשים להתמלא ברגשות אשמה כאשר אלו צריכים להתחלף בחמלה. באחד הימים בהם כאבה לי מאוד הרגל התיישבתי והסתכלתי עליה במבט אחר, מבט מרחם, ופתאום זה קרה, התמלאתי בהודיה כלפי הרגל הסגולה".

"וורידים מול ארבע נסיכות- התשובה ברורה לכל הדעות. נכון, אני רוצה ורציתי ילדים לא צריכה שתזכירו לי שיש לזה מחירים. ונכון שיש לי רגל בעייתית אבל יש בי עוד רבדים רבים שהפוקוס על הבעיה מסתירה ממני את היכולת להכיל אותה".

"וזאת הסיבה שהחלטתי שלנסות להסתיר את הרגל זה להחביא את עצמי ואת הפצעים שבזכותם הפכתי לאמא. לכל אדם יש דברים שלא נעימים לו עם עצמו, חלקם באים והולכים וחלקם כאן לנצח נצחים. התחושות שמלוות אותנו לצד ההתמודדות הן לגיטימיות והכרחיות, אך בסוף היום השורה התחתונה היא שלכל פצע יש סיבה שצריך להוביל אותנו לקבלה והשלמה".

"כי הסיפור של כל אחד מאיתנו הוא למה שהפצע שלנו הפך אותנו".