אם גם אתם מוצאים את עצמכם מתלבטים בכל פעם מחדש כשאתם מנסים לתאר משהו שיכולתם לעשות בעבר, האקדמיה ללשון העברית מוציאים היום (ראשון) הבהרה מיוחדת ועושים סדר בבלבול שמעסיק ישראלים רבים.
בפנייה רשמית לעוקבים הבהירו באקדמיה באופן חד-משמעי כי הצורות המוכרות שרבים נוטים להשתמש בהן ביומיום – "יכַלתי", "יכַלת" או "יכַלנו" (בתנועת פתח) – הן פשוט שגויות מיסודן.
הסיבה לכך נעוצה במבנה הדקדוקי של המילה: הפועל "יָכֹל" שייך לקבוצה קטנה ומצומצמת של פעלים בבניין קל, שבהם התנועה בעין הפועל היא תנועת חולם (משקל פָּעֹל). בשל כך, נטיית הפועל בזמן עבר צריכה להישמר עם תנועת החולם (או באות ו' בכתיב מלא ללא ניקוד).
כך נראית הנטייה התקנית והנכונה בעבר
מדבר: יָכֹלְתִּי (ובכתיב מלא: יכולתי)
נוכח/ת: יָכֹלְתָּ / יָכֹלְתְּ (ובכתיב מלא: יכולת)
נסתר/ת: יָכֹל (יכול) / יָכְלָה
אנחנו: יָכֹלְנוּ (ובכתיב מלא: יכולנו)
נוכחים/ות: יְכָלְתֶּם / יְכָלְתֶּן (ובכתיב מלא: יכולתם/ן) – כאשר באקדמיה מדגישים כי ההטעמה התקנית במילים אלו היא בהברה האחרונה.
נסתרים: יָכְלוּ.
בשורה התחתונה ולסיכום הכלל: היום הוא יכול. מחר הוא יוכל. ואילו אתמול? הוא יכול (בדיוק כמו בהווה, ובשום אופן לא "יכל").
תגובות