רעידת אדמה משפטית: בית המשפט הורה לחשוף את המסמכים שהפרקליטות ניסתה להסתיר - וקבע כי בהתכתבויות הפנימיות קיימת התייחסות מפורשת להתמודדותו של ד"ר מיכאל בן ארי בבחירות ולהאצת החקירה בשל כך.
בהודעה שנמסרה מטם מפלגת זהות נכתב: "במשך שנים השמאל ומערכות הדיפסטייט, טענו בפני הציבור שכל טענותיו של ד"ר מיכאל בן ארי על כך שהופעלה נגדו מערכת אכיפה משיקולים פוליטיים הן תיאוריות קונספירציה.
הבוקר המציאות התפוצצה להם בפנים. לאחר שעיין בעצמו בהתכתבויות הפנימיות של הפרקליטות והמשטרה - אותן התכתבויות שהפרקליטות נלחמה במשך שנים כדי שלא ייחשפו - קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד את עררו של ד"ר מיכאל בן ארי והורה להעביר לידי בן ארי את המסמכים הפנימיים החסויים שביקש לצורך ניהול ההגנה במשפט שלו, לאחר שקבע כי מדובר באחד המקרים החריגים המצדיקים את הסרת החיסיון.
והדרמה האמיתית נמצאת במה שבית המשפט מצא בתוך אותם מסמכים".
עוד נמסר כי "הבחירות נכנסו לחדרי החקירות! כך קבע בית המשפט לאחר שעיין במסמכים המקוריים. וכך הוא כותב: "בתכתובת הפנימית התייחסות מפורשת להתמודדות העורר בבחירות ואף לצורך בהחשת החקירה משיקול זה." כל אזרח במדינת ישראל - מימין, משמאל או מהמרכז - חייב לעצור לרגע ולשאול את עצמו: מדוע בכלל מופיעה מועמדותו של אדם לכנסת בתוך ההתכתבויות הפנימיות של רשויות האכיפה? ומדוע קיימת התייחסות לצורך להחיש חקירה בשל מערכת הבחירות?
אלה אינן שאלות של ימין או שמאל! אלה שאלות של דמוקרטיה. מי ניהל את החקירה - המשטרה או הפרקליטות? גם כאן לשונו של בית המשפט חריגה. השופט קובע כי מהמסמכים עולה לכאורה כי לחוקרי המשטרה הועברו השאלות אותן יש לשאול את החשוד "כלשונן, בניסוח התובע", ומוסיף כי ניתן אולי להצדיק הנחיה וליווי מקצועי - אך לא "ניהול החקירה, הלכה למעשה, על ידי התביעה".
במילים פשוטות: במדינה דמוקרטית המשטרה אמורה לחקור באופן עצמאי, בעוד שהתביעה אמורה להחליט בהמשך אם יש מקום להגיש כתב אישום. כאשר הגבול הזה מיטשטש - מתעוררות שאלות יסוד על תקינות ההליך. אם אין מה להסתיר - מדוע נלחמו על הסתרת המסמכים?! לאחר שבית המשפט הציע לחשוף את החומר, ביקשה הפרקליטות שלא להעביר להגנה את המסמכים עצמם. במקום זאת היא ביקשה למסור "פרפרזות" - תקצירים שהיא עצמה תנסח. גם את הבקשה הזו דחה בית המשפט.
השופט קובע כי תקצירים כאלה אינם מאפשרים להבין את מלוא התמונה, וכי השארת המסמכים חסויים עלולה להותיר "עננה" מעל התנהלות התביעה שלא ניתן יהיה לברר עד תום - לכן הורה לחשוף את המסמכים המקוריים.
לא במקרה בחר השופט לצטט בהחלטתו את דבריו המפורסמים של שופט בית המשפט העליון האמריקאי לואי ברנדייס: "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר." כלומר, הדרך לשמור על אמון הציבור במערכת אינה באמצעות הסתרת מסמכים - אלא באמצעות חשיפתם. החלטת בית המשפט קובעת כי טענותיו של בן ארי רציניות דיין כדי להצדיק חשיפת מסמכים פנימיים של הפרקליטות, וכי ערך השקיפות גובר במקרה זה על החיסיון".
ד"ר מיכאל בן ארי, מועמד מפלגת זהות לכנסת ה-26 מסר: "שנים אמרתי שלא מדובר רק בכתב אישום נגדי, אלא במאבק על זכותו של איש ציבור מהימין להתמודד בזירה הפוליטית מבלי שמערכת האכיפה תתערב במשחק. היום בית המשפט אומר דבר דרמטי: המסמכים שהפרקליטות נאבקה להסתיר רלוונטיים לטענה שההליך הושפע גם מהתמודדותי בבחירות. הוא גם מגלה שבתוך ההתכתבויות קיימת התייחסות מפורשת לבחירות ולהאצת החקירה מטעם זה. אני מבקש דבר אחד בלבד - שהציבור יקרא את המסמכים וישפוט בעצמו".
יו"ר מפלגת זהות, משה פייגלין מסר: "זו אינה רק פרשת מיכאל בן ארי. זו פרשת הדמוקרטיה הישראלית. אם רשויות האכיפה מסוגלות לדון במועמדותו של אדם לכנסת, להאיץ את החקירה שלו על רקע מערכת בחירות, ולנהל מאבק ממושך כדי למנוע את חשיפת המסמכים - כל אזרח בישראל צריך להיות מודאג. לא משנה אם הוא מצביע ימין, שמאל או מרכז. במדינה חופשית, מי שמכריע את תוצאות הבחירות הוא הציבור - לא מנגנוני הכוח של המדינה.
אבל אם היה מי שחשב שהשימוש במערכת האכיפה יצליח להרחיק את ד"ר מיכאל בן ארי מהחיים הפוליטיים - הוא טעה. מיכאל בן ארי יתמודד לכנסת ה-26 ברשימת זהות, והציבור הוא שיחליט אם הוא יהיה חבר הכנסת שלו - לא פקידים, לא פרקליטים ולא מי שמנסים לנהל את הדמוקרטיה מאחורי הקלעים.
זהות נכנסת לכנסת כדי להחזיר את הריבונות לבעליה האמיתיים - אזרחי ישראל. נפעל להבטיח שלעולם לא תוכל עוד שום מערכת שלטונית להשתמש בכוחה כדי להשפיע על התחרות הפוליטית או לרדוף מועמדים ונבחרי ציבור בשל עמדותיהם. במדינת ישראל הריבון הוא העם - לא הדיפ סטייט".
