לפני כשבוע הסטנדאפיסטית רביטל ויטלזון יעקובס כתבה פוסט בו עוררה סערת רשת אחרי שפרסמה פוסט בו היא מבקשת מהאמא שהזמינה את בתה לבייביסיטר, שהיא זו שתחזיר אותה הביתה ולא בעלה.

הפוסט הפך לויראלי במהרה וגרר המוני תגובות. חלקן תגובות תמיכה וחלקן תגובות של גברים שנפגעו בעקבות הפוסט.

בפוסט המקורי ויטלזון כתבה:

"היי את. שהזמנת את הבת שלי לבייביסיטר. יש לי בקשה ממךזו בקשה שקיבלתי לפני 14 שנה מאמא של הבייביסיטר הראשונה שלקחתי".

"בבקשה תחזירי את, את הבת שלי הביתה. כן, אני יודעת שכל מה שבא לך זה להכנס כבר למיטה ואולי את גם לא אוהבת לנהוג בלילה ואני גם יודעת מעל לכל ספק שהאיש שלך הוא בן אדם נהדר".

"ובכל זאת תחזירי אותה את בשבילי, טוב? סורי, פשוט אין מקום לטעויות".

כעת, ויטלזון מגיבה בפוסט בחשבון הפייסבוק שלה, לאחר שבוע בו הוצפה בתגובות והודעות.

ויטלזון כתבה:

"אם אני מצטערת שכתבתי את הפוסט? עשרות פעמים שאלתי את עצמי את זה מאז כתבתי אותו. אבל התשובה שלי שוב ושוב – לא. לא קל להיות בעין הסערה. לא משמח לקבל תגובות מעליבות, איומים. ריפוסטים משפילים. לקבל צילומימסך מקבוצות פייסבוק ששולחות את חבריה ״להתיש אותה עד שהיא תתנצל״. שובר לב. לקבל מאות עדויות של נשים שמספרות על פגיעה שהיתה שם. ממש שם".

"רציתי טוב. נשבעת שלא רציתי לפגוע ובטח של לסכסך. רציתי לדאוג לבנות ולבנים שלי. ״לא היה יותר פשוט לכתוב שפשוט נערה תרגיש יותר בנח בטרמפ עם אישה ולא גבר?״ יתכן. ״אם את לא סומכת על האבא אל תשלחי אותה״ מאיפה שאני אדע לא לסמוך".

"עוד לא פגשתי אישה שאמרה על בעלה. וואי, עליו דווקא כן הייתי מאמינה. ״תלמדי את הבת שלך שאם היא מרגישה לא בנח שתבקש מהאימא להקפיץ אותה״ ברור, זה מה שבת 12 תעשה כשהיא מרגישה לא בנח, תעז לבקש משהו. ״את צריכה לתת לבת שלך כלים להתמודד״ אני נותנת לה. מול בני גילה. ברחוב. באוטובוס. אבל שם? זה לא כוחות. ״תחזירי אותה את בעצמך״ באהבה. בשמחה".

"האם אני חושבת שכל הגברים זאבים? ממש לא. האם 95% מהזאבים הם גברים, לצערי עדיין כן. אני לא שונאת גברים, ולא מנסה לפלג בין המינים. אני חושבות שאבות ואמהות חייבים להיות מאוחדים נגד האויב האמיתי – כינים".

"מה היה דווקא בפוסט הזה, שלא הצלחתי להשתלט על ההדף שלו. על זה אני חושבת כל הזמן. מה היה בו שככה הוציא מאנשים כל כך הרבה. מכולם. גברים נשים. דתיים חילוניים. אוהבי גויאבות ושונאי. אולי כי זו סיטואציה כל כך יום יומית. רגילה. פשוטה. שבכלל לא חשבנו עליה ובטח לא חשבנו עליה כמשהו לתת עליו את דעתנו".

"אולי כי אין אישה שלא עשתה בייביסיטר, אין אישה שלא היתה בסיטואציה הזו. ואז עולה הצעקה – די נו. גם שם???? למדנו ההורים באיזה מקומות ללמד את הילדים שלנו להזהר. נתנו להם להיות כלים מתי להיות דרוכים. בלילה בחושך, מסיבות. טרמפים עם זרים. והפוסט הזה פשוט האיר על עוד מקום".

"מה זה האיר, שם פרוזקטור ענק. על מקום שמי בכלל חשב עליו. וזה שינה. מעכשיו זה יהיה שונה. לכל מי שחשב על זה, דיבר על זה, כתב על זה. גם למי שהסכים וגם למי שחלק. זה יהיה שונה".

"אני לא מתחרטת על הפוסט איך אומר השיר: בסך הכל רציתי להחזיר את הבייביסיטר הביתה בשלום".