כך כתבה יובל דיין: "ובזמן שאני מחייכת לעדשה יש ילדים שעוברים חרם בכיתה. האמת, שהנושא הזה מציק לי כבר תקופה. כולנו מבינים שלהיות נקי זה טוב. יודעים מבפנים, שללכת לישון עם משקעים על הלב זה מבאס".

"לאחרונה אירועי האלימות המילולית והפיזית, החרמות בכיתות ובבתי הספר צוברים תאוצה, וכך גם פעימות ליבי. זאת תופעה מזעזעת שצריך לעקור מהשורש שלה. מאיך שאני (הקטנה) מבינה את פני הדברים, מה שקורה זה שכשמתחילה סיטואציה אלימה, הילד לא מדבר… מתבייש".

"כי בקונפליקט הפנימי בין להיות ״בוגר״ ו״מסתדר לבד״ – לבין לרמוס לעצמו את הנפש, ברוב המוחלט מכריעה השתיקה. הילדים לא מדברים, ההורים לא מרגישים, הילדים מסתגרים ולא מסתדרים, ההורים משייכים את זה לגיל ההתבגרות.. הילדים חוזרים עם שריטה על הפנים, וההורים כואבים ולא מבינים, ואז הסיפור מגיע לכותרות וכולנו מזדעזעים, וחוזר חלילה".

"אם את/ה מורה/תלמיד/ה בישראל, יודע/ת על חרם בכיתה שלך, או אפילו על משהו שקרוב לשם- בבקשה תכתבו לי הודעה למייל הזה (Dayanyuval1@gmail.com). חשוב לי להעלות את המודעות ואולי להצליח לדבר אל ליבם של הילדים. כי אני מאמינה שגם הם, כמו כולנו, עמוק מבפנים רוצים להיות אנשים טובים"

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Yuval Dayan (@yuvaldayan1)