פרשת וישלח: אחרי נתק של עשרים ושתיים שנה יעקב ועשו נפגשים סופסוף, וכל אחד מהם מביא את מה שבעיניו המרכזי והחשוב, יעקב מביא את המשפחה, את בני האדם, ועשו מביא את הצבא, אלו שתי תפישות עולם, בני האדם או השלטון הצבאי, מה חשוב ממה?

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2021-11-18 at 07.34.50

יעקב, ששם את הדגש על בני האדם, על המשפחה, מתמודד עם כל האנשים שתוקפים אותו ובעייתיים מולו לאורך החיים, על ידי העורמה, אין לו צבא אז כלי ההתמודדות הוא עורמה.

כשפעם אחת שמעון ולוי תופסים את החרב כדי להציל את דינה אחותם, יעקב מפחד, עוד מעט כולם יאספו סביבי ויהרגו אותי, כי אין לו צבא, כי בכל דבר צריך להתנהג בעורמה.את המשפחה אפשר להנהיג בעורמה במקום בכוח, ולהסתדר.

אצל הבן שלו, יוסף, העניין יותר מורכב. בצעירותו הוא מסתבך עם המשפחה, ואחר כך עם השלטון, אצל אשת פוטיפר, אבל בבגרותו הוא יודע לשלב, גם לטפל במשפחתו, באחיו, בילדיו, באביו, וגם להיות משנה למלך מצרים. הוא הצליח לשלב.

השילוב הטוב ביותר היה אצל דוד, שידע גם להיות מלך עם שלטון וצבא חזק מאוד, וגם להתעסק כל הזמן עם כל המורכבויות שהיו לו במשפחתו, ועם בני האדם, ולא רק עם השלטון.

עם ישראל אמור להיות אור לעמים, עם ישראל לא יכול להיות עם שרק משפיע ומתעסק עם בני האדם, עם הצד ההומני, להיות כמו הטיבטים שמתעסקים רק בענייני הרוח, כך אי אפשר להיות אור לעמים.מצד שני ודאי שעם ישראל לא יכול להיות כוחני כמו סטאלין, שמדבר רק על הכוח, ופחות על בני האדם והצדדים ההומניים.

עם ישראל צריך לדעת לשלב, ואכן, כמו שדוד שילב, גם אנחנו מתפללים למשיח בן דוד, מתפללים שהמדינה שלנו תדע לשלב בין הצדדים ההומניים עם הרגישויות השונות מול בני האדם, לבין הפעלת הכוח בצורה עוצמתית כשצריך את הכוח.