היום בהיסטוריה: י' בתשרי תשל"ד – הלוחם הדתי שקפץ על הרימון

המלחמה ההיא פרצה ביום הקדוש בשתיים בצהריים. ההפתעה הייתה גדולה והמבוכה הייתה רבה. חיילים נשלפו מבתיהם מבתי הכנסת, מעמודי התפילה ומהישיבות. חיילי מילואים קטעו את חופשתם ושעטו לחזית לבלום בכל מחיר את האוייב שפרץ גדרות וחצה תעלות.

בחזית הדרום חיילי המעוזים שישבו על גדות התעלה היו הראשונים להאבק בקרבות הבלימה. במעוז המזח ובמוצבים מסביב ישבה פלוגת נח"ל מוצנח בפיקודו של שלמה ארדניסט.

כשהחלה ההפגזה על המוצב וכותר המעוז, הצד הדרומי היה נקודת התורפה, ושם היו ארבעה לוחמים יצחק-משה טובל, המפקד דוד תורג'מן, ארי גינוסר ולוחם נוסף. מאות לוחמי קומנדו מצרים ירו לכיוונם טילים ואש תופת. החבר'ה בצד הדרומי נלחמו כמו משוגעים.

מספר ארי גינוסר:

"תוך כדי לחימה אני שומע את טובל צועק 'רימון במוצב'. לוחם מצרי זרק פנימה רימון שנחת בינינו וסיכן את כולם. ראיתי שטובל מנסה לזרוק אותו בחזרה אבל מבין שאין לו זמן. פתאום הוא לקח בקור רוח את הרימון והשכיב את עצמו עליו . 

"נשמע פיצוץ אדיר. עפתי באוויר ונפגעתי מרסיסים. טובל נפצע אנושות. היה לי ברור כבר באותו רגע שהוא מסר את חייו עבורנו. ידעתי אז שהוא די אבוד, גופו ספג את רוב עוצמת הרימון".

לאחר נפילת מוצב המזח נלקחה גופתו על ידי צבא מצרים. לאחר מספר שנים, הוחזרה גופתו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הוא עוטר בצל"ש הרמטכ"ל.

תמיד הלך בסוף לסייע לנחשלים

משה-יצחק נולד להורים שרידי השואה, יוצאי רומניה, גדל בבית דתי, למד בתלמוד תורה בבני ברק ובישיבה בחיפה. יצחק-משה ניחן גם בקול ערב, בעל תפילה ובעל תוקע. תקיעותיו היו מרעידות את מיתרי הלב והנפש.

משה-יצחק התגייס במסגרת מה שהיה גלגולו הראשון של הנח"ל החרדי – מסלול ייחודי שהוקם על ידי תנועת צעירי אגודת ישראל. במסעות יכול היה להיות תמיד בראש. הוא הלך תמיד בסוף, מתוך רצון לעזור לנחשלים.

מספר מפקד המעוז שלמה:

"הוא היה חייל יוצא דופן, הלוחם היחיד שראיתי עם כיפה שחורה הוא בלט לטובה לאורך כל החודשים הקודמים לפרוץ הקרבות כאדם חזק מאוד פיזית שנענה לכל אתגר, נעים הליכות, אהוד ואיש של משמעת"

לאחר מותו אמרה אימו:

"מה שמחזק אותה זו העובדה שבנה לחם. שהוא לא הלך כצאן לטבח, אלא נלחם למען עם ישראל"

לזכרו ולזכר כל אותם הגיבורים שהפכו את ההפתעה והצילו את המדינה.