ממשלת בנט לפיד עומדת מתחילת דרכה במתקפות חריפות. הגוש שיצק נתניהו סביבו מוכוון כמו מכונה משומנת לסקל את דרכה. הזעם הציבורי הוא אותנטי, הניפוח וחיפוש הכשלים הוא מהונדס.

עוד כשרק הושבעה הממשלה הופצו בוואטספ סרטונים של חבר הכנסת טלב אבו עראר קורא "עלאה וואכבר" מעל דוכן המליאה. לאנשים שהראו לי את זה בלחץ הסברתי שטלב אבו עראר כבר מזמן אינו ח"כ במשותפת וזה סרטון מ-2016 ממחאה על חוק המואזין.

גם הלוגו של ערוץ הכנסת היה של זה הישן. אני מכיר אותו מקרוב, גם עשיתי על כך כתבה באותו ערוץ ז"ל. מי הלך ומצא, חיפש ופשפש והפיץ? לה' הפתרונים.

אחר כך, נחרדו הגולשים מידיעה שממשל ביידן ביטל את ההכרה ברמת הגולן, פייק שלא היה כמוהו. שעלה באתר יהודי ימני זניח בארה"ב והגיע לראשי החדשות כאן.

ניר ברקת הסביר אצלנו באולפן שהממשל הנוכחי בארה"ב לא רואה בבנט ראש ממשלה לגיטימי ושבוע לאחר מכן הזמין ביידן את בנט לפגישה חגיגית אצלו, ברקת אפילו לא הביע הסתייגות.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ניר ברקת באולפן סרוגים (צילום: מולי הרשקוביץ)

אחר כך הסרטון שביידן נרדם, שבא להראות לנו איך בנט הרדים אותו את המסכן. כבר לא "סליפי ג'ו", אלא בבנט האשם שגרם לו לשנץ עמוק.

בנוסף באופן תמוה אנשים שסנטו בבני גנץ השכם והערב, האשימו אותו תחילה שהוא שמאל חלש, אחרי הקמת הממשלה איתו, צעקו שהוא תוקע את הכל, שבגללו אין חיסונים, שהוא ומנדלבליט סנדלו ועקרו כל חלקה טובה, וכל הרע בעולם גולל עליו, עכשיו אותם אנשים מוכנים לפרוס לו שטיח אדום בלבד שיפיל את הממשלה ויהיה ראש ממשלה אפילו בלי רוטציה, כפי שהציע נתניהו. תסתכלו מה מתחננים אליו ח"כים ופעילים מהליכוד. הם מוכנים להמליך את גנץ ההוא שסיפרו לנו שהוא שמאל החלש בלי בלמים. העיקר שנתניהו יקבל משהו.

המומחים ליוזמה לחיסול העם היהודי כאן בציון הזהירו הלוך והזהר, כי הממשלה הזו זוממת לנו סגר בחגים (הדבר עוד יכול להיות, כי קורונה היא עסק הפכפך), אף שאת ראש השנה אנחנו הולכים לחגוג לאחר פתיחת שנת הלימודים כשהסגר אינו בנמצא.

עכשיו יש מחאה על הראש של בנט על ההרג של לוחם יחידת המסתערבים של מג"ב, בראל חדריה שמואלי ז"ל. כאילו זה החייל הראשון שנהרג בצה"ל הגם בפקודות לפתיחה באש שכולנו מתקוממים מהם. וזה באמת על קצה המזלג מתעשיית הלהט שמתחזק גוש רק ביבי – לעולם ועד.

הביקורת הפכה לפוזיציה

יש המון מה לבקר את הממשלה הנוכחית, היא מורכבת מקרעים קרעים, אבל נראה שאי אפשר לנהל עליה דיון ענייני, כי הכל נלקח לפוזיציה ולאיל ניגוח, מכאן ומשם. נתניהו גם כשהיה בהוואי נמצא חזק בתמונה. הוא ואנשיו מושכים בחוטים. התו הירוק לילדים לא נעשה כמו שצריך, סגירת נתב"ג הייתה באיחור, הבטחות לשים את תקציב החמ"ד בבסיס התקציב לא קיומו ועוד הרבה. אבל ביקורת עניינית לא מעניינת איש.

אבל ויש אבל גדול. לא מנסור עבאס, אלא מחמוד עבאס. נתניהו הוא זה שהשכיל להבין שהערבים הם שחקן מפתח בפוליטיקה הישראלית, עוד במאמרים של נתן אשל מקורבו, ולאחר מכן במסעות אבו יאיר בנגב, ועד ניסיונות השידול של סמוטריץ' להעתר לממשלה עם עבאס.

אבל יש משהו מטריד יותר. בסרוגים עלינו לראשונה על דבריו של בני גנץ ששרבב אותם כשאמר שצריך לשקם את הרשות הפלסטינית. זה נכתב בסוף הודעה שסיפרה על תדרוך לשגרירים הזרים, והובלטו בה הדברים על הגרעין האיראני ועל הרחפן שפעל שם. שמנו לב לכך והפכו את זה לכותרת. אחר כך הגיעה הפגישה של שר הביטחון גנץ ויו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן (מחמוד עבאס).

נכון לעכשיו זה נראה כמו חיזוק הרשות על חשבון חמאס, כחלק מאסטרטגיה כללית במזרח התיכון, שהיא לגיטימית. אבל אם כפי שמזהיר סמוטריץ', הולכים ליותר מזה, ולמגעים או לאיזשהו מו"מ עם השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת, כאן בנט שקד, סער ואף ליברמן מאבדים את יושרתם הפוליטית. כי המבחן שלהם הוא לא ממשלה כזו או אחרת, אלא מה מקדמים דרכה. אפילו לא פשרות בתפיסות עולם בקצוות, בהבנה שזו ממשלה פריטטית שלכל צד יש בה חלק וצריכים להגיע להבנות.

אבל אם חלילה יוותרו על, איך כינה זאת בנט? הבטחה ליבתית. אז הם מחבלים באשראי שלהם. ולשם אני לא מאמין שהם יגיעו, לא מעלה על דעתי. ואם כן, זה יהיה חמור מאוד. אך אם לא, אלו שוב קריאות זאב זאב.