כבר בתחילת הדרך היה דיבור על איחוד סיעות של ימינה ותקווה חדשה, המטרה: הקמת מפלגת שלטון ימנית- לאומית – ממלכתית אם תרצו. בינתיים הצדדים לא ממהרים לאחד כוחות.

אם שואלים את גדעון סער בנוגע לאיחוד מפלגות תקווה חדשה וימינה תשובתו שלילית ושזה לא על הפרק. כל צד רוצה לבנות את הכוח הפוליטי שלו ואז אולי לקראת בחירות ועל פי ההתכנות בסקרים ללכת יחד. לתקווה חדשה יש מעל מאה ראשי מטות בארץ ואך אתמול התקיימה סעודת ראש חודש אצל משנה לראש העיר אשקלון מישל בוסקילה – מרובת פעילים. אין כמו סער בבניית פעילים לטווח הארוך. כבר כשהוקמה תקווה חדשה הוא הצליח להוציא ראשי ראשויות שזוהו עם הליכוד ולהעבירם צד. בתקוה חדשה עוד לא ערכו מפקד, מה שלדעתם יכול להגדיל את המצטרפים.

יתכן וסער גם לא רוצה לכרוך את עצמו במפלה של בנט אם זו תבוא, לכן הוא מעדיף לשמור את עצמו מרוחק, מאידך אם תהיה הצלחה, המחיר שלו יקטן במו"מ אם יקרה ובכלל הזירה הימנית בין ימינה לליכוד, כשמי יודע אם שיקלי לא יקים מפלגה בנפרד עם או בלי ברדוגו.

גם מבחינת נפתלי בנט זה לא מוצב כרגע על הפרק. הוא עסוק עד מעל הראש בהובלת הממשלה, בקורונה, בפתיחת שנת הלימודים, בבעיות הביטחוניות ובהעברת תקציב. בימינה יש מספר דומה של ראשי סניפים פעילי שטח ונציגים מוניציפליים שעובדים בשיתוף עם הבית היהודי. איילת שקד יושבת על משבצת שרת המשפטים, מעבר לעובדה שיש לה יכולת להקמת מטות היא בקשר עם כל ראשי הראשויות והם מזומנים על שולחנה. זו נקודה חזקה לבנות תשתית מפלגתית.

אבל גורם פוליטי בכיר אומר לי שבשני הצדדים ישנם קולות שצריך ללכת וליצור מפלגת שלטון משותפת. "זו סתם עצלנות שלנו שזה לא יצא", הוא אומר.

בגוש נתניהו יש קמפיין אגרסיבי לחוסר הלגיטימיות של הממשלה. נתניהו ושותפיו דואגים לתחזק אותה, זה כרגע המצב. ראש הממשלה לשעבר מתחמם על הקווים ומשדר שאוטוטו הוא חוזר לזירה. אבל בקרב הליכוד ישנה תסיסה שאט אט גוברת. רק היום ישראל כ"ץ האשים את נתניהו (יחד עם גנץ) באי העברת התקציב. בפעם הראשונה שהאשמה מוטלת גם על נתניהו בידי מישהו מהליכוד. אבל זה לא רק זה. מי שמכיר את פעילי הליכוד בשנים האחרונות, ראשי ראשויות, חברי מועצות, ראשי סניפים ופעילים מדרג זה או אחר שהיו מתקבצים בכל יום שני בעת ישיבות הסיעה סביב ישיבתה השבועית של הליכוד מתחילים לזוז באי נוחות. הם היו מגיעים בתקופות הטובות לעלות דרישות, חלקם גם מונו לתפקידים כאלו ואחרים. היה למפלגה מה לתת. כעת לאחר שרבים מהם שנשכבו בשביל נתניהו על הגדר במשך ארבע מערכות בחירות מוצאים את עצמם בלי כלום. וזה לא פשוט.

כרגע ניר ברקת וישראל כ"ץ מנסים לקלוט את הריקושטים. הם מכינים את צעדיהם להגביל את נתניהו במפלגה, מבלי ללכת לו על הראש. נתניהו פופולארי ביותר, הם יודעים זאת, אבל את התשתית הם מכינים. התמונה בשבוע שעבר של ברקת, חיים כץ, יולי אדלשטיין ואתי עטיה חוגגים בסינמה סיטי לאחר הניצחון שלהם על נתניהו בסיעה הייתה דרמטית, וכמובן היציאה היום הפומבית של כ"ץ שהאשים לראשונה את נתניהו.  הדבר מגיע לאחר כישלונו של נתניהו להביא מועמדת מהליכוד (קרן ברק), כנציגה לוועדה למינוי שופטים, ולאחר שאורלי לוי אבקסיס שנבחרה כהתרסה מול והיא נכשלה. גם נציגי ש"ס שנתניהו ולוין הבטיחו להם נציגות לא נכנסו לא לוועדה לבחירת דיינים ולא לזו הבוחרת קאדים.

אם בתקווה חדשה ובימינה יכינו תשתית של מפלגת שלטון, הם יכולים להתחיל לצרף אליהם עריקים ומאוכזבים מהליכוד בדרג השטח. כרגע זה נראה עוד חזון למועד ומשהו על גבול הבלתי אפשרי, אך אם יעבור תקציב והממשלה תמשיך לשדר יציבות, הבקיעים בליכוד יכולים להעמיק ובתשתית כזו לו תקום הם יכולים לחזק את השורות. זאת מעבר לעובדה שחיבור שכזה יגרום לראש הממשלה לעמוד בראשות מפלגה עם 12 מנדטים ולא עם 6.