הכירו את טל ועמית דואק, הזוג שניהל במשך 9 חודשים זוגיות בשלט רחוק והוכיחו לכולם שבשביל האהבה, הכל אפשרי.
אז איך מוצאים אהבה בסינגפור?
עמית משתף: אז בשלב הזה הייתי חייל משוחרר, תיכננתי בכלל להתחיל ללמוד באריאל וכבר ממש עברתי לשם. ואז שבועיים לפני תחילת הלימודים, הודיעו לי שלא נפתח הסמסטר כי אין מספיק נרשמים. הייתי בבעיה, תהיתי לעצמי מה לעשות. ראיתי מודעה בפייסבוק שמחפשים מאבטח בקהילה היהודית בסינגפור. אז זרמתי על זה והגעתי לסינגפור, רציתי לשנות כיוון וזה היה מתאים בשבילי באותה נקודה בחיים.
טל ממשיכה: אני הייתי בזמן הזה בכלל בצבא, שירתי בתור משקית ת"ש. בדיוק יצאתי לקצונה כשאבא שלי קיבל תפקיד בסינגפור מטעם העבודה. למעשה, כל תקופת המיונים לבה"ד 1 לא ידעתי אם הם יהיו בארץ או לא ומה יקרה.
בסוף החלטתי ללכת על זה ולצאת לקצונה. כשהתחלתי את בה"ד 1 כבר עיכלתי שהם עוברים לסינגפור וכבר לקחתי את זה בצורה חיובית. הם טסו שבוע אחרי שסיימתי בה"ד 1, התחלתי את ההשלמה החיילית למעשה שהם היו כבר בסינגפור. אני בכורה ויש לי 3 אחים קטנים וכולם עברו עם ההורים שלי ואני עברתי לגור עם סבתא.
כשהם היו בסינגפור טסתי לבקר אותם בחופשים ובחגים. שנה אחרי שהם עברו, באתי אליהם בפסח וזה בדיוק הזמן שהגיע המאבטח החדש, עמית. כשההורים שלי היו בסינגפור היו מארחים את החברה הצעירים שהיו שם בלי המשפחות, המאבטחים, העובדים של השגירות וכך יצא שהיו ארוחות שבת גדולות.
אז היינו בארוחת ליל הסדר ממש לא שגרתית, 30 אנשים בערך. אז עמית היה בארוחה ביחד עם עוד כמה מאבטחים, הם באו לכמה ארוחות ונשארו גם אחרי האוכל ופיטפטנו. בצאת החג, בערב של המימונה הוא שלח לי הודעה אם אני רוצה לצאת איתו. זה ממש הפתיע אותי ואני לא ידעתי מה לעשות, אני עוד כמה ימים חוזרת לארץ וחשבתי שאין לי למה להתחיל לצאת איתו כי מבחינה טכנית זה לא הגיוני.
(צילום: טל דואק)
גם הייתי חתומה לעוד הרבה זמן בקבע ולא ראיתי איך זה יסתדר. אבל היתה אווירה טובה והתייעצתי עם אמא שלי שהציעה לי פשוט לנסות לזרום ולא לחשוב יותר מידי. אז נפגשנו באמת ויצאנו לדייט בסינגפור. מהמפגש הראשון הרגשנו מיד שיש כאן משהו מאוד מיוחד. דיברנו עד 5 בבוקר וכשנפרדנו זה לא היה תחושה של "אוי לא מה נעשה" לא הגדרנו שום דבר, פשוט אמרנו איזה באסה שזה לא יכול להסתדר, זה לא היה באמת ריאלי.
בארץ המשכנו לדבר בוואטסאפ וממש כמו כל זוג שעובר תהליך ניהלנו זוגיות עם שלבים מעט שונים. בהתחלה התכתבנו ואז עברנו לשיחות וידאו ושיחות יותר עמוקות ואלו היו השלבים בקשר שלנו. די מהר הבנו שיש כאן משהו מיוחד, הבנו שאנחנו ביחד ואפילו לא היינו צריכים להגדיר את זה.
היינו מדברים שעות, הייתה תקופה שעמית בכלל לא ישן, כי השעות הפוכות ועד שאני הייתי מסיימת את היום שלי בצבא, כבר היה בסינגפור 4 בבוקר וזה לא היה פשוט.
עמית מוסיף: כל זה קרה אחרי פסח, אני הבנתי שאני חייב לבוא לארץ, קניתי כרטיס טיסה לאוגוסט לשבוע וחצי, הגעתי לארץ והיה לנו ממש כיף ביחד. זה היה ממש רגיל, נסענו לטייל וזה לא היה מוזר בכלל למרות שהקשר שלנו היה מבוסס על שיחות טלפון. טל ממשיכה: הכל הרגיש ממש טבעי, אספתי אותו מהשדה והרגשנו בנוח.
(צילום: טל דואק)
נאלצנו לבסס את הזוגיות שלנו בשיחות טלפון. אני מאמינה שבגלל שהתחלנו ככה, ממש ניצלנו את זה לשיח. הקשר שלנו היה ממש עמוק. אנחנו תמיד מדברים על זה שהקשר שלנו נבנה ממש עמוק בגלל שהוא היה טלפוני בלבד. הגענו לשיחות מאוד עמוקות בזכות זה וזה לקח את הזוגיות שלנו למקום אחר.
אם היינו נמצאים באותו מקום לאו דווקא היינו מגיעים לרמה הזאת. אז אנחנו אומרים על זה תודה. ברור שהיה רגעים קשים, שלא מספיק שגם המשפחה שלי, גם הוא היה שם בסינגפור. כל פעם שחזרתי משם היה לי ממש משבר וכן היו קשיים.
כשעמית הגיע בפברואר התחיל כל העניין עם הקורונה ובליל הסדר אני נכנסתי לבידוד והוא היה צריך להיכנס איתי גם. וזה היה ממש אינטנסיבי אחרי שלא נפגשנו היינו שבועיים בבידוד ביחד רק שנינו. אבל היה לנו ממש כיף אחד עם השניה, זה היה מעין מבחן כי כל ההתחלה של הקשר שלנו, שהייתה מבוססת על קשר טלפוני, חשבנו שממש כיף לנו אבל בטח כשנהיה ביחד יצוצו מלא דברים שלא צצים מרחוק. וזאת באמת הייתה ההזדמנות לבחון את זה ואז הבידוד דווקא ניפץ לנו את מה שחשבנו, לא צצו דברים והכל היה בסדר.
"לי מרגיש שמישהו סידר את זה מלמעלה, מה הסיכוי שניפגש בסינגפור?" (צילום: טל דואק)
לאחר מכן, אני טסתי למשפחה שלי בחגים באזור אוקטובר אז נפגשנו שוב. היה לי מאוד קשה להיות בקשר רחוק ורציתי שהוא יקדים קצת את מועד החזרה שלו לארץ והוא באמת חזר בינואר, ממש מעט לפני שהתחיל משבר הקורונה ובסוף יצא טוב שהוא לא היה צריך להיות בסינגפור בזמן המשבר. באוגוסט של אותה שנה, כשהמשפחה שלי חזרה לארץ, התארסנו והתחתנו לפני חודשיים.
ואז התחתנו ב"עוז וגאון" היה ממש יפה ומרגש, זה היה בדיוק קצת אחרי הגל השלישי של הקורונה כשאנשים יכלו להתנהל. לי מרגיש שמישהו סידר את זה מלמעלה, מה הסיכוי שניפגש בסינגפור? עם כל זה שאני סבלתי מזה שההורים שלי בחול ובסוף יצא מזה משהו טוב, זה היה סגירת מעגל לתקופה קצת קשה".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
