התחיל איתי לתקוף בלי מעצורים: "חשבתי כל השבת, הסתכלתי על אשתי, על הילדים שלי, חשבתי הרבה הרבה הרבה והגעתי למסקנה אחת: אני לא מוערך. הם לא אוהבים אותי באמת, אני לא באמת מקבל תמורה אמיתית לנישואין האלה.

מנגד, אני מפרנס את הבית, אשתי מקבלת כל מה שהיא רוצה, יש לה כרטיס אשראי פתוח לבזבוזים, קניתי בית לכל ילד והם מעולם לא היו צריכים לדאוג לעבוד על מנת ללמוד או לשרוד. פשוט טעיתי בגדול כשבחרתי להתחתן איתה.

היא לא אוהבת אותי, לא מעריכה אותי וכל הרעל הזה גם טיפטף לילדים. עכשיו אני תקוע בנישואים האלה, לא מקבל מהם כלום חוץ מלהרגיש כשלון. פשוט תחושה מוחלטת של בזבוז החיים שלי והכל בגלל טעות אחת שעשיתי לפני 30 שנה…."

=======

"רגע איתי, תקשיב טוב. הטעות שלך היא לא בזה שבחרת מישהי לא מתאימה, אלא בעיקר בתפיסה שלך את מוסד הנישואין. לפי ההלכה יש 2 שלבים בין הקידושין (אירוסין) לבין החתונה. בקידושין, הגבר אוסר אותה על כולם, הוא מייחד אותה לעצמו. בפועל, אתה כביכול "רוכש" לך אשה. בעצם, כשהצעת להדס שתהיה לך לארוסה, אפשר להגיד שזה סוג של רכישה".

חייכתי, ידעתי שזה יעיר אותו. חיכיתי לתגובה הקשה ובצדק: "רכשתי אותה? אז הרכישה הזאת הייתה "נפילה". אני יודע בדיוק מה קורה עם עסקים שאני רוכש, הם מניבים לי תשואות, אני כמו מלך בעסקים שלי, חוץ מזה ממש לא מקובל עליי המונח הזה שרכשתי אותה, מה היא מוצר? איזה מן ביטוי זה?", התרעם איתי.

"בשביל להבין זאת לעומק, צריך קודם להבין גם מה זה נישואין. הנישואין, זו הכתובה. זו בעצם כל ההתחייבויות של הבעל לאשה. בעצם, עיקר הנישואין, זה שהבעל משעבד את עצמו לאשתו. ואז, אפשר להגיד שאתה לא קנית את הדס, אלא להפך, היא קנתה אותך. כשאתם כבר נכנסים לנישואין, אתה צריך לגמרי להתמסר לאשתך", הסברתי לו.

"זה מסביר הכל, אני באמת הרבה יותר מרגיש כמו העבד שלה ושל הבית הזה, ולא מרגיש לרגע שקניתי פה מישהו", המשיך להתלונן.

"אתה בטח שואל, למה מתחילים באירוסין? למה מתחילים בזה שאתה "קונה" אותה? הגברים היום, לא מחוברים לנקודת החיסרון הבסיסית שלהם, הם מוצאים כל מיני תחליפים שמנסים לכסות על החוסר שלהם וכמובן שאי אפשר. הדרך שבה בכל זאת הגבר מתפתה להתחתן, זה מכל המחשבות ששותלים בו: אתה מסכן ולבד, אתה צריך אשה שתשלים אותך, שתשלים את החיסרון שלך, לך תהיה בן אדם שלם, לך תקנה לך אשה. זה מעין פיצוי לנפש הבהמית. אתה מתחיל את הזיקה הזאת לאשתך ולמוסד הנישואין מתוך איזה דמיון שאתה הולך לרכוש אותה" המשכתי להסביר.

"בקיצור, עבדו עליי. בגלל זה, כל הגברים מסתובבים עם תחושה כזו של "עבדו עליי", "עקצו אותי".  פשוט טמנו לי מלכודת ונפלתי ברשת, ככה בדיוק אני מרגיש…" המשיך איתי להתלונן.

"אני מבינה שזה מה שאתם הגברים…. דרך אגב, לא כולם מרגישים ככה. רק אלה שלא הצליחו באמת לקלוט את מהות הזוגיות והנישואין ולצערי הרב, חלק גדול מאוד מאוכלוסיית הגברים לוקה בזה מאוד. מעצם הזיקה הזו שאתה מפתח לאשתך, בעצם מתפתחת בך יכולת עצומה למסור את עצמך אליה ואז, הקשר נהיה קשר טוב. בעקבות זה, שאתה מזהה שהיא עצם מעצמיי, שהיא חלק בלתי נפרד ממך, בשר מבשרך, אז אתה אמור לעזוב את התובנות שלך שאתה במרכז ואז אתה הופך להיות מסור. אתה מבין?", שאלתי.

"כן. בעצם, מה שאני אומר שהיא "עבדה עליי", זה המקום שבו הייתי אמור להוציא מעצמי יכולת התמסרות ולהוציא את עצמי מהמרכז? זה לא קרה? הרי אני בלי סוף מזרים כסף וזמן לבית הזה, לדעתי בחרתי באשה הלא נכונה", המשיך איתי.

"זה קרה חלקית. אתה לא הלכת עם הבחירה ולא עמדת מאחוריה עד הסוף. מבחינה מנטאלית, היית אמור להיכנס להבנה: לא האם זו האישה הנכונה אלא איך להפוך את הקשר הזה לקשר יותר טוב, יותר בריא ויותר שמח. בלי להציף כל פעם מחדש את הספק. כשיש את הספק, נוצר הרבה קושי ומרירות בנישואין. כשיש יציבות בהחלטה, זה אומר שיהיה טוב, היציבות תייצר כבר את כל הטוב".

"שים לב איך כל החישובים שלך מהאישה שלך והבית שלך, הוא קשר שסובב סביב מה אתה מרוויח מזה, איך זה תורם לך, איך לא מעריכים אותך ולא אוהבים אותך. זה ברור שאם זו נקודת המוצא בקשר, יתפתח מאבק בינך לבין הדס. אבל, אם תצליח להגיע למצב שבו המוטיבציה שלך תהיה: לא להרוויח לעצמך אלא שיש לך מישהו שיקר לך אפילו יותר ממך ,שזכית לתת לה. כך צריכים  להראות נישואין.

טבע האדם, שהוא לא נכנס למשהו אם אין לו רווח ממנו. בסופו של דבר, העיקר זה "לשנות את הראש", לשנות את התפיסה, להבין שאתה מסוגל לתת ולהתמסר וזו הנקודה המרכזית. אתה צריך להבין, שהכי טוב לך זה להיות מסוגל לצאת מעצמך", פירטתי לו.

"כנראה שאני לא מסוגל לצאת מעצמי, זה נראה לי בלתי אפשרי מה שאת אומרת" אמר איתי.

"תקשיב, בסוף זה בחירה. אם אתה לא רוצה ללכת על משהו אמיתי, אין מה לעשות….זה בחירה שלך. בן אדם מאוד מונח בהרגל חיים שלו, שהוא מחפש את הטוב לעצמו, אתה כן במצוקה, עובדה שכואב לך. אתה אומר: אני לא מקבל מספיק אהבה, אני לא מספיק מוערך. אני מבין שכואב לך, אבל את הניתוח למה כואב לך, אתה לא מאבחן נכון.

אתה חושב שהבעיה שלך, זה שאתה לא מספיק אהוב, אבל מה שכואב לך זה שאתה לא מספיק אוהב. מה שכואב לך, זה שאתה עדיין תקוע בתוך עצמך ולא מצליח לצאת מתוך הבועה שלך ולהיות איכפתי, רגיש, קשוב ונותן לאחר. כשהמקום הזה יהיה, אז תוכל להיפטר מהכאב שיש לך עכשיו ותרגיש מוערך ואהוב", חתמתי.

=======

– חנה דיין, היא מטפלת זוגית ופרטנית, בוגרת MA באוניברסיטה העברית בייעוץ ובעלת 12 שנות ניסיון hanna.tipul@gmail.com

– הטור נכתב בהשראת לימודי בית הספר לתורת הנפש