שנת תשס"ח, יום שני בבוקר, לשכת הרב הראשי לצה"ל הרב תא"ל אביחי רונצקי זצ"ל, מחנה רבין, הקריה תל אביב. המטה המורחב של הרבנות הצבאית מתכנס לדיון שגרתי.

דקות אחדות לפני מועד הדיון, אנשי הלשכה, כמקובל, מוודאים הגעת כל משתתפי הדיון – רמ"ח ורמ"ט, רבנים פיקודיים, זרועיים וחייליים, וראשי ענפים במטה, בדרגות קצונה מרב סרן ועד אלוף משנה, ומושיבים אותם במקומותיהם בחדר הדיונים  הכל מתיישבים על כסאותיהם, וממתינים לכניסתו של הרבצ"ר.

בראש השולחן ממתין לרב כסא משרדי הדור ומכובד, כיאה למפקד בכיר בדרגתו בצה"ל. יתר המשתתפים יישובים על כסאות פשוטים יותר, ברמות שונות – בכירים יותר בכסאות מכובדים יותר, זוטרים יותר בכסאות פשוטים יותר. אך אף כסא איננו משתווה לכסאו של הרבצ"ר המוצב בראש השולחן. מזכירו של הרב נכנס לחדרו ומודיע לו שהכול יישובים וממתינים לכניסתו לדיון.

הרב, שהגיע לפני זמן לא רב מעוד תרגיל בו בילה את הלילה ללא שינה, מגיח מחדרו, ניגש לרגע למטבחון הסמוך, מוזג לעצמו כוס קפה (הרב היה נמנע כמעט לחלוטין מלבקש שיעשו זאת עבורו) ונכנס לחדר הדיונים המלא. הוא מברך את המשתתפים בברכת שלום, ומבחין בכסא ההדור השמור לו. בתנועת יד עדינה הוא מסיט את הכסא הצידה, מקרב במקומו כסא מן הסוג הפשוט ביותר שנותר מיותם בסמוך לו, ומתיישב עליו, נוכח פניהם המשתאות של משתתפי הדיון. מכאן ואילך היה זה למנהגו הקבוע. בכל הדיונים הוא סרב לשבת על כסאו המקורי, ותמיד ביקש כסא מן הדגם הפשוט ביותר.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

נפתלי בנט בישיבת איתמר (ארכיון)

תשעה באב באיתמר – כמה חסרים אנו אנשים כמותו

תשעה באב תש"פ. שעת צהרים. אני נוסע לאלון מורה עם בני הצעיר. מגפת הקורונה בשיאה, אנו זקוקים לרחמי שמיים מרובים, ואני נזכר בדרך במנהג המופיע בדברי הרמ"א (או"ח תקנ"ט, י') לפקוד בתשעה באב את בתי הקברות כדי לעורר רחמים. אני מחליט לעצור באיתמר, לפקוד את קברו של הרב, ומנצל את ההזדמנות לספר לבני מעט מזעיר על הרב. על אישיותו הייחודית, על מידותיו, על הענווה המופלאה שהייתה מנת חלקו, על היכולת לראות בכל אדם באשר הוא, פני שוע כפני דל, את צלם אלקים שבו, לדבר אליו בגובה העיניים, ואף ללמוד ממנו ככל הניתן. על מסירותו הבלתי נתפסת למען חיילי צה"ל באשר הם, לילות כימים כפשוטם, שבת ומועד, בבסיסים ובשטח, בתנאים לא תנאים, כשהוא חף מכל גינוני כבוד ומנעמי שררה.

על יחסו המחבק והחם במיוחד למשפחת השכול, וביקורי המשפחות השכולות התכופים בשעות לא שעות ובסבלנות אין קץ. על היותו איש אמת נדיר, שידע להתעקש על עמדותיו בעת צורך, ולא נכנע לשיקולים פופוליסטיים. על היותו איש אשר רוח בו, החדור תחושת שליחות עמוקה ומתמדת שאין דוגמתה למען העם והמולדת, איש אשר תורת ארץ ישראל בטהרתה בוערת כאש בעצמותיו. אני מגיע לבית העלמין באיתמר ומתייחד עם זכרו של הרב. כמה חסרים אנו אנשים כמותו. אני נושא תפילה על קבר הרב, מבקש שימשיך ויפעל את פעולתו הנמרצת למען העם והארץ, ומהרהר בלבי כמה טוב היה לו הייתי מקבל רמז שתפילתי התקבלה ברצון.

הרב שומע את תפילותינו

מוצאי תשעה באב. סעודת סוף הצום מסתיימת, ואני פורש ללימוד הדף היומי, אותו נמנעתי מללמוד במשך היום מפאת האבל. אני פותח את מסכת שבת, דף קמ"ו, ומגיע לדיון הלכתי העוסק בשאלה האם מותר לטלטל בשבת ברשות הרבים לבדים המשמשים ככרים וכסתות דרך מלבוש, היינו להתעטף בהם כבגד ולטלטלם באופן זה. הגמ' מציינת שנחלקו חכמים בדבר, וכי דעתו של רב לאסור. והנה, מוסיפה הגמ' שדברי רב לא נאמרו על ידו בפירוש אלא נלמדו מתוך מעשיו, וכך היה:

שבת אחת הזדמן רב למקום מסוים ולא היה בו מספיק מקום ישיבה לכל התלמידים שבאו לשמוע את דרשתו. יצא רב החוצה, והתיישב ב'כרמלית' סמוכה (כרמלית היא שטח פתוח שאיננו רשות היחיד ואיננו רשות הרבים, אך הטלטול בו ואליו נאסר מדרבנן), ראו התלמידים שרב יושב על הארץ, מהרו והביאו לו לבדים של כרים וכסתות דרך מלבוש מן הבית, ע"מ שישב עליהם, אך הוא סרב לכך. ממשיכה הגמ' ואומרת, כי אחד מן התלמידים פירש את מעשהו של רב בכך שסבר שהיה אסור לטלטל את הלבדים, לפיכך נמנע משימוש בהם, אך הגמ' קובעת שמדובר בטעות – "ולא היא… משום כבוד רבותינו לא ישב עליו".

הגמ' מבארת אפוא שרב דווקא התיר את הטלטול באופן האמור, ולמעשה לא נחלק בדבר, ואילו הסיבה שנמנע מלשבת עליהם הייתה אחרת לגמרי – משום כבודם של תלמידיו, שישבו על הארץ, ורצונו שלא להיות שונה ומורם מהם.

נפעמתי. לא יכולתי שלא לחשוב מיד על דמותו של מורי הרב רונצקי זצ"ל, ועל אחת מני רבות של מידותיו התרומיות. קבלתי באחת את הרמז אליו ייחלתי. הרב שומע תפילותינו, ופועל את פעולותיו תחת כיסא הכבוד.

==

הרב ישי איתן הוא סא"ל במיל'  שימש במגוון תפקידים ברבנות הצבאית, בהם ראש לשכת הרב הראשי לצה"ל בין השנים תשס"ח-תשס"ט, ראש ענף הלכה ורב פיקוד מרכז.