בשבוע שעבר פורסם פסק דין לפיו אדם ששינה את מינו מזכר לנקבה נעלב כי פנו אליו בלשון זכר. הוא תבע פיצויים ובית המשפט קבע כי היה לשון הרע בכך שהתייחסו אליו כגבר למרות שהוא רצה שיתייחסו אליו כמו אל אשה.
האמנם?
נניח שהאירוע הזה היה קורה לאשה אמתית. אישה אמתית הייתה נכנסת לבית מרקחת, היו פונים אליה בלשון זכר והיא הייתה תובעת פיצויים. האם היא הייתה זוכה בסכום כזה? בית המשפט היה אומר לה שהוא לא גננת.
האיש הזה זכה בפיצויים כי אף אחד לא מתייחס אליו כאל אישה. הוא זכה בפיצויים כי הוא מתייחס אל עצמו כאל איש, ובית המשפט מתייחס אליו כאל איש.
אנשים לא נעלבים משקרים. אנשים נעלבים כשאומרים להם את האמת.
אבל במקרה הזה הנושא אינו העלבון. אינני יודע אם האיש באמת נעלב, וגם את בית המשפט השאלה הזאת לא מעניינת. במקרה הזה בית המשפט חייב פיצויים לא מפני שהוא הגן על זכותו של אדם לא להיעלב. במקרה הזה בית המשפט קנס את מי שמעז להביע דעה שלא אושרה ע"י הקרמלין.
שתי מערכות ערכים עומדות כאן זו מול זו. האחת גורסת שיש אמת אחת ברורה ומוחלטת, וכל אדם צריך לברר אותה, להכיר אותה ולחיות לפיה. השנייה גורסת שאין אמת. וכל אדם יכול לחיות ולהגדיר את עצמו כמו שנעים לו להרגיש, בלי חשיבות לשאלה האם זה אמת או שקר. מעניין שדווקא המערכת הגורסת שכל אדם יחיה כמו שנעים לו להרגיש, היא זו שכופה בכוח את דעתה על כל מי שלא מקבל את המוסכמות שלה.
אבל לא זה ההבדל היחיד בין ההשקפות. ההשקפה המקדשת את ההרגשה הסובייקטיבית של האדם, גם משתעבדת להרגשה, לתחושה ולהנאה הרגעית. ולמען ההנאה הרגעית והתחושה הרגעית מוכנה היא לשעבד ולדכא את כל העולם.
דת קנאית וג'יהאדיסטית
עומדות כאן אפוא שתי השקפות. מצד אחד עומדת ההשקפה הנצחית. מה העיקר בחיי האדם לפי ההשקפה הזאת? כמובן, לפני שדואגים לאדם עצמו דואגים לערכי הנצח. אבל אחרי הערכים, כאשר אנו מדברים על טובת האדם עצמו – אדם שחי ע"פ ההשקפה הנצחית, שום דבר (מלבד הערכים כמובן) לא יכול להיות חשוב לו יותר מלהוליד בנים ובני בנים שבאמצעותם יחיה גם בעוד אלף שנים ובעוד אלפים שנה. איש לא מוותר על החיים שלו, ואיש לא מוכן להקריב את עתידו ועתיד חייו למען ההווה.
שום דבר לא יכול לעמוד מול הדבר החשוב ביותר: להמשיך לחיות כשושלת גם בעוד אלף שנה ואלפים שנה. כל דבר שמפריע לכך – מום הוא ומחלה. ההשקפה הזאת איננה שוללת את הרומנטיקה וההנאה המינית. ההנאות האלה הן בהחלט סבבה ולמה לא. אבל הן לא יכולות להיות הכח המוביל את העולם. לעומתם, בעלי ההשקפה הרגעית, הפכו את הרומנטיקה וההנאה המינית הרגעית ליסוד היסודות, תכלית הבריאה, מותר האדם מן הבהמה. לכן הם מאד כועסים כשמישהו מעז להטיל ספק ביכולתו של כל אדם ליהנות ולהרגיש איך שבא לו. פגעו בקדש הקדשים שלהם. ומדובר בדת קנאית וג'יהאדיסטית שלא תסבול שום פגיעה בקדש הקדשים שלה: המין והיצר.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
