היום בהיסטוריה: ז' בתמוז – האצ"ל כובש את שכונת מלחה

בקרבות עשרת הימים במלחמת העצמאות, בשכונות הדרומיות של ירושלים נפתחה חזית מול הלגיון הירדני. מכיוון שירושלים הייתה בין-לאומית צה"ל לא פעל בירושלים, והמחתרות המשיכו לפעול בחזית הלחימה.

כדי להשתלט על מסילת הרכבת העולה לירושלים מתל־אביב, הוחלט לכבוש את הכפרים הערביים בדרום־מערב העיר, ובהם מלחה ועין־כרם.

בד' תמוז תש"ח יצאו כוחות של לח"י וההגנה, ושחררו את אזור הר הרצל, ואת בית־מזמיל, היא קריית־יובל. ההצלחות גרמו לבריחה ערבית מעין־כרם. מלחה (מנחת) עדיין נותרה תקועה כעצם בגרון.

לפני הקרב: ברכה מהאדמו"ר מסוכוטשוב

כיבוש מלחה היה הכרחי, בליל ז' בתמוז תש"ח, יצאו כוחות מהאצ"ל ומההגנה בפיקודו של אליעזר סודיט מהאצ"ל, המכונה "קבצן", לעבר מלחה. חלק מלוחמי האצ"ל בדרכם אל היעד עברו בבית וגן אצל הרב חנוך בורנשטיין, האדמו"ר מסוכוטשוב (גיסו של האדמו"ר החלוץ) והוא בירך אותם בדמעות שליש.

לאחר הרעשת מרגמות מסיבית החלו כוחות אצ"ל וההגנה לנוע בכיוון מלחה. ובתוך זמן קצר המשימה הושלמה, ההתנגדות נשברה. כותרות העיתונים בישרו כי מלחה שוחררה.

אך הקרב עוד לא תם, כעבור מספר שעות פתחו ירדנים בהפגזה כבדה על הגבעה, לוחמים נהרגו בזה אחר זה. מפקד הכוח ראובן זכריה שכונה גלילי רץ מעמדה לעמדה וגם לאחר שנפצע המשיך לדאוג לשאר חייליו, לבסוף נפל אמרו לחייליו "המשיכו… אש חזקה… רימונים…!" ובקריאת שמע ישראל הוציא את נשמתו.

האצ"ל איבד את אחד הלוחמים הטובים שהיו לו

בנפילתו אמרו חבריו "האצ"ל איבד את אחד הלוחמים הטובים ביותר שהיו בארגון". מי שיכול היה לסגת נסוג. כשהגיעו לאסוף את גופות חבריהם מצאו כי עברו התעללות קשה. "קבצן" פקד להשיב אש והכוח החל להשיב אש מרגמות חזקה ולאט לאט הירדנים נסוגו ומלחה נותרה בידינו.

י"ח לוחמי אצ"ל נפלו בקרב שהסתיים בח' תמוז. ברמת שרת הוקמו אנדרטה וגן על שמם.

ובמלחה- מנחת- הוקם בית כנסת "זיכרון ראובן", ע"ש הצעיר הנעלה ראובן בן צבי זכריה, שהקדיש את שנותיו לעם ולמולדת, הקריב את נפשו במלחמת השחרור על כיבוש הכפר מלחה ביום ח' תמוז התש"ח.