אחרי שבמושב נחלים מנעו מהרב אילעאי עופרן ללמד במבנה ציבורי, כעת הוא מגיב לראשונה למקרה ואומר כי הוא בוחר להסתכל על מה שקרה כ"מתנה".

כזכור, הרב עופרן הוזמן ליישוב בכדי להעביר שיחה לקהילה, אך בעקבות התנגדות של רב היישוב, הרב דוד חיים גרינוולד, השיחה בוטלה. כעת, לאחר שבחר לא לעזוק במקרה, משתף הרב עופרן את תחושותיו.

הפוסט המלא של הרב אילעאי עופרן

אצלנו במשפחה לא ממש היו חוגגים ימי הולדת – לא מסיבות, לא מתנות, אולי קצת ברכות ואיחולים. סבתא ז"ל נהגה לומר ש"זה לא הישג".

ליום ההולדת השנה קיבלתי מתנה שלא קיבלתי מעולם – חרם ונידוי, מלווה בגידופים ועלבונות בשער בת רבים. ולמרות אי הנעימות שבדברים שנאמרו עליי ולמרות ההשפלה שעברתי, בכל זאת, באמת, מתנה.

ביום חמישי בערב, ליל יום הולדתי, התקשר אליי רב חרד"לי בכיר וידוע, שדעותיו רחוקות משלי מרחק שנת אור, וכשלא עניתי בעומס השיחות התעקש והתקשר שוב ושוב. וכך אמר: "כידוע לך אני לא מסכים עם אף מילה שאתה אומר, אבל אני מזועזע מהסיפור הזה ורוצה לחזק אותך".

שעה אחריו התקשר רב אחר, "קווניק" בלב ובנפש שהבהיר לי פעמים רבות בעבר את סלידתו מדעותיי, ובכל זאת הבטיח שהיום ישוחח עם תלמידיו על החובה לכבד בתי מדרש אחרים.

וכך, בין אינספור שיחות ממשפחה וחברים, בני קהילתי ותלמידיי, ובין מאות הודעות ההתנצלות שקיבלתי מתושבי המושב, קיבלתי עוד ועוד פניות מאנשים ונשים שחולקים עליי מכל וכל. כולל כאלו שהצהירו בתחילת השיחה ש"מתהפכת להם הבטן מלתמוך באדם עם דעות כמו שלי" ובכל זאת לא החשו, והתקשרו לתמוך ולחזק.

כך, לאט לאט, עוד שיחה ועוד הודעה הלכו והצטברו להן לתקווה גדולה – רבים בתוכנו יודעים לחלוק בעוז מתוך אהבה. נכון שהיה עלבון והייתה השפלה, אך מורי הרב יהודה גלעד, הותיק שברבני הקיבוצים, עודד אותי בעצת החכם שמביא הרב סבתו בספריו "לכשיגיע לך בזיון שלא מגיע לך, היזכר במקרים בהם הגיעך כבוד שלא מגיע לך, ועם העודף מכאן תשלים לך את החסר משם". עשיתי כעצתו הטובה והאמינו לי, היה הרבה עודף.

השבוע נקרא את פרשת קרח, פרשת בר המצווה שלי. קרח ועדתו מפקפקים בבחירתם של משה ואהרן. משה מציע את "מבחן המחתות" כהוכחה לבחירה ה' בהם, ואכן יוצאת אש מלפני ה' ושורפת את עדת קרח.

אך מה שנראה במבט ראשון כהוכחה ניצחת מתברר מהר מאד כחסר השפעה לטווח הארוך. כבר למחרת שב העם ומתלונן על משה ואהרן, ביתר שאת ויתר עוז. הקב"ה מתערב ומציע את "מבחן המטות" – כל ראשי השבטים יניחו את מטותיהם באוהל מועד בכדי לראות במי יבחר ה'.

למחרת פורח מטה אהרן, מצמיח ניצנים ונותן פרי. בניגוד למבחן הקודם, מבחן זה משכך את תלונות בני ישראל והם חדלים מלערער על מנהיגותם של משה ואהרן.

שתי דרכים לבטא את אותה הבחירה – לשרוף באש את כל הטועים והתועים, או להצמיח ולהפריח את מי שהצדק איתו. הראשונה – הצעה אנושית, השנייה – רצון ה'. הראשונה נוחלת כישלון חרוץ, השנייה – הצלחה מסחררת.

נראה לי שכדאי ללמוד מכאן איך לנהל שיח וליצור בחירה בסוגיות אמוניות.