היום בהיסטוריה: ט"ז בסיוון – כיבוש הבופור במלחמת לבנון הראשונה

במשך שנים סימל מבצר הבופור את האיום על יישובי הצפון. צה"ל ידע שמחבלים וקציני תצפית מתבצרים בו ומכוונים את אישם לעבר ישובי אצבע הגליל. הפגזות צה"ל מהאוויר ומהקרקע את המוצב, לא הביאו לסילוק המחבלים מהמוצב ולהשבת השקט לצפון.

עם פתיחת מלחמת שלום הגליל, בליל ט"ז סיוון תשמ"ב (82) יצאו סיירת גולני ופלוגת ההנדסה לכבוש את המבצר.

משה קפלינסקי מפקד הסיירת נפצע קשה בדרך ליעד, גוני הרניק מפקד הסיירת הקודם שסיים את שירותו יום קודם, הכיר את המשימה על כל פרטיה, התנדב למשימה והחליף את קפלינסקי. נוכחותו בין הלוחמים העלתה את המוראל. ברשת הקשר הזדהה גוני בשמו הקודם והמוכר – קודקוד נוקם וכך ידעו הלוחמים, עד האחרון שבהם, שמאותו רגע ואילך גוני הוא בעל הבית.

בדרכם למבצר התהפך הנגמ"ש של גוני והוא נפצע אך המשיך להוביל את הכוח למבצר. לפני העליה פנה גוני לחייליו ואמר:

"שלום לכולם, אנחנו עולים לקחת את הבופור. חיכינו לרגע הזה הרבה שנים, אנחנו הולכים לבצע אותו על הצד הטוב ביותר. ארז מימין, אביקם משמאל, יובל מקדימה, צביקה מאחור".

צילום משה מילנר, לע"ם

ארז, זהו ארז גרשטיין שפיקד על הצוות הצעיר בקרב. כוח מפלוגת ההנדסה והצוות של ארז כבשו בקרבות פנים אל פנים בתעלות צרות את המוצב שלפני המבצר. בקרבות נפצע בידו והמשיך להילחם. כוח מהסיירת בפיקודו של הרניק נע אל המבצר תחת אש ובדרך נהרגו שלושה לוחמים. לוחמי הסיירת נכנסו אל התעלות שהובילו אל המבצר גוני הוביל את הלוחמים תחת אש אל פתח המבצר כשהם מחסלים מחבלים רבים, ואחרים ברחו. בשלב מסוים, מחבל הפתיע את גוני, ירה צרור וגוני נהרג במקום.

הלוחמים הנותרים הוכיחו דבקות מרשימה במשימה והמשיכו לטהר את היעד עד סופו. אחד הלוחמים, נטל דגל כחול-לבן מאחד הנגמ"שים, טיפס על האנטנה וקבע את הדגל בראשה.

"זהו גוני" אמר עליו גבי אשכנזי, "למרות שלא היה חייב להתנדב באופיו ובאישיותו הוא לא יכול היה אחרת".