דרוש שינוי תודעה דחוף

ימים קשים עוברים על עמנו ברגעים אלה, ואנו תפילה שהקב"ה יאמר די לצרותיהם של אחינו מן הדרום בעיקר, העזובים לסבלם כבר שנים רבות, וגם שאר אחינו הנקלעים לצרותיהם של אחיהם, ורק עתה מתחילים להבין את גודל הצער. אבל לא בתפילה פותרים בעיות, אלא במעשים, ובעיקר בשינוי מעשים. לשם כך דרושה מחשבה מעמיקה וחדה.

ובכן, בדיעבד, הצרות העכשוויות יכולות להיהפך למקור ברכה לעמנו ולמדינתנו, לשינוי חשיבה, שינוי חיוני וגורלי לעתיד עמנו בארץ קדשנו. הגיעה העת להכיר אותן כדי לעמוד על שורשי בעיותינו. את כולן ניתן לסכם להנחת יסוד אחת, אותה חייבים לגרש מתוך מחננו: מאז הווסדה, מדינת ישראל מתמודדת עם כל בעיותיה בגישה מערבית-נוצרית והיא אינה מצליחה להפנים שמולה עומד עולם שכל גישתו היא מזרחית-ערבית. כמו שלא מדברים צרפתית עם טורקי, כך לא מטפלים בתרבות והווייה מזרחית באמצעות כלים וחשיבה מערביים. כל עוד מנהיגי מדינתנו יסרבו להפנים עובדה זו, אין ולא יהיה כל סיכוי לצה"ל לנצח, ועוד פחות לזכות למעט שלווה במפגש שלוש היבשות בו ממוקמת מדינתנו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

פגיעה ישירה בשדרות (צילום: דוברות המשטרה)

העולם המערבי לא מבין מה זה 'כלל'

כדי להבין את ההבדלים המחשבתיים המפרדים בין תפישה מערבית נוצרית, לתפישה מזרחית ערבית, דרוש רק מעט ידע בתרבויות העמים – מידע שכנראה נעדר כליל ממנהיגי מדינתנו, הבורים באנתרופולוגיה ובסוציולוגיה של העמים.

כדי לסייע לאנאלפביתים האלה נסביר כי שורש ההבדל בין שתי תפישות עולם הוא שהמנטליות המערבית אינה מבינה דבר וחצי דבר במונח היסודי ביותר בתרבויות המזרח התיכון, והוא המושג 'כלל', משום שהעולם הנוצרי שהוליד אותה קם דוקא על בסיס הרס של כל מושג 'כלל'.

הנגזרת הראשונה מגישה זו היא, שהמנטליות הנוצרית אינה מכירה ב'לאום' אלא רק בפרטים. הכלל היחיד שהיא מוכנה להכיר בו הוא 'כלל האנושות' שאיננו כלל בכלל – שמתנגד לכל מחיצות לאומיות, לכל הבחנה בין אדם לאדם, לכל הבחנה בין התנהגות להתנהגות. כל זה עומד בבסיס התרבות המערבית גם החילונית, כל כולה בן האמא-החד-הורית הנוצרית, הפוסט מודרניזם. בניגוד מוחלט לכך, העולם המזרחי-ערבי אינו מבין דבר במושגי פרט, אלא רק 'באומה' הערבית המקיפה את כל המוסלמים מפקיסטן ועד אלסקה.

כל עוד בצה"ל לא יחליפו גישה – אף פעם לא ננצח

לכן, לצה"ל שחונך על ברכי גישה מערבית נוצרית זו, הפך מגוף לוחם נגד אויב למעצב העיקרי של הסכמי אוסלו הנפשעים, שהטבילו ל'דת השלום' את עראפת וגדודי הרוצחים. לוחמי צה"ל חויבו "ל לפטרל ממש ביחד עם מחבלים כדי לשמור על 'השלום'! מפני מי? התשובה שמורה אצל השטן ככל הנראה!

בעקבות טירוף אינטלקטואלי ומוסרי זה, הוזמנו עשרות אלפי מחבלים לחזור ולהתיישב ביהודה, שומרון ורצועת עזה על תקן כבשים תמימים, שמשום מה הראו שגם בנים רקובים אלה של אברהם אבינו הם אנשים מאמינים, ולכן הם זרקו את אנשי הפת"ח החילוניים מהחלונות, ותפסו את השלטון בעזה.

האם המטורפים אצלנו ישנו לאור זה את הדיסקט? ברור שלא! מתוך העדר אמונה דתית אצלם הם מסרבים להבין כי חמאס ושאר הגופים ברצועה, אינם רק ארגוני טרור כפי שהם מתעקשים להגדירם, אלא הם חוד החנית של ההתקוממות הערבית האמונית הלאומית הגדולה, המקיפה את כל הארצות המוסלמיות בעולם, נגד עם ה' על אדמת קודשו. כל עוד לא ירד להם אסימון זה, אין סיכוי לשום גוף בטחוני במדינת ישראל לנצח במערכה.

המאבק הוא לא נגד האיש הפרטי, אלא עם נגד עם

הבלבול של צה"ל, איננו נטוע בתודעה הצבאית המוטעית, אלא הוא נטוע עמוק יותר: במנטליות שהתעצבה בגלות אירופאית נוצרית המסרבת להכיר במציאות כפי שהיא, ולכן בונה את השקפת עולמה על בסיס תקווה בלתי מציאותית. כל עוד גישה זו נתנה לנו כוחות לשרוד בעולם הנוצרי, היא תרמה רבות, אך בשעה שהיא הופכת לעקרונות ניהול של מדינה ריבונית, היא הופכת לטירוף. התפישה המעוותת הזו הפכה ליסוד כל המנגנונים וככל המסגרות במדינת ישראל, והיא מקיפה את כל חלקי החברה והחיים. נציין כמה מרכיבים ממנה:

1. מערכת המשפט שיסודות הרקבון המערבי-נוצרי הושתלו בכל חלקיה על ידי אהרן ברק, מסרבת להכיר במאבק במחבלים כמאבק 'לאומי', ולכן היא מתייחסת לכל מחבל כאל פושע מתוך החברה! אין בעיניה חיילים מול חיילים, אומה מול אומה, אלא רק אזרחים מול אזרחים! וכיון שבעלי מח עקום זה לא יתנו לעובדות לבלבל אותם, הם מתעלמים כליל מהעובדה שאותם 'אזרחי פלסטין' מסרבים לראות את עצמם כחלק ממדינת ישראל! ב"ה הודות להפגנות ולאלימות הקיצונית של הערבים הישראלים בימים אלה, אנו זוכים כיום לראות שהערבים מראים לחברה הישראלית את עיוורונה ('מי עיוור כי אם עבדי' אמר כבר ישעיהו הנביא).

2. השמאל הישראלי, תוך סתירה עצמית מובהקת, מתעקש מאז 67' להתנגד לקיום מדינה דו לאומית, אבל הוא הראשון להקים אותה ולקיימה, שהרי הוא מעניק זכויות לאומיות לערבים ישראלים, זהות לזכויות העם היהודי, על אף שהם רואים את עצמם כבני לאום אחר (בין אם הוא אמיתי או לא). מאחורי המילים המגוהצות בהם מתעטר השמאל, ישנו נסיון הקמת מדינה דו-לאומית דה-פקטו. ההיסטוריה מלמדת שמעולם לא ראינו מדינה דו-לאומית שאינה נהרסת במלחמת אזרחים אכזרית! בעייני, מגיע דוקא צל"ש לערבים המוכיחים להם שאין במדינתנו אזרחים בני דת משה (או בעלי פולחן אלילי אתאיסטי) לצד אזרחים בני דת מוחמד, אלא שני לאומים נפרדים.

3. העולם האקדמי, כשמו כן הוא, פרי התרבות ההלניסטית-נוצרית, מסרב להכיר באיפיונים לאומיים, בתרבות יחודית יהודית, ומבלה את כל כוחותיו להפוך את התרבות הישראלית לפסיפס המלוקט מתרבויות כל העמים, פרט לתרבות יחודית יהודית מסורתית. וכמובן הוא הראשון לצעוק על כל הבלטת מימד ייחודי את תואר האבירות של 'נאציזם', פאשיזם' או 'גזענות'! משום מה, הוא כל כך עיוור למחצה, שאינו מוכן לכנות באותם כינויי גנאי את אותן ההתנהגויות, כאשר הן באות מצד הערבים האהובים-השנואים עליו!

האם במלחמה שואלים מה דעתו הפוליטית של חייל האויב?

4. הגישות האלה מביאות לטמטום הנוראי של הקונספציות הבטחוניות, שאינן מנסות לדכא את מרד העם הפלסטיני, אלא רק את 'המחבלים'. מסרבים להעניש את כל האוכלוסייה הערבית המתייצבת כמעט כולה מאחורי חמאס ואף הצביעה עבורו בבחירות. מנגנוני הבטחון מודיעים לתושבי בניין בעזה על הפצצה הממשמשת ובאה, כדי להעניש בניין שאינו אשם בכלום, וכל זה על מנת לא לפגוע ב'חפים משפע', כאשר במאבק לאומי אין חפים מפשע, אלא מדובר ב'כלל' מול 'כלל'!.

יאמרו לנו שבית המשפט בהאג מאיים! שטות! קודם כל הוא יאיים גם אם נחלק בעזה פרחים, אבל אם מצדנו אין אזהרה שאם בעזה מפרים חוקים בין לאומיים אין שום סיבה שאנחנו נשמור על חוקים אלה אם מסכנים חיינו! לא! היהודי רוצה להמשיך לעלות על הגרדום תוך ברכה! לא מפסיקים להם את המים, את החשמל, את הדלק, את הכספים, כי זה יפגע ב'חפים מפשע' שהוחלט עליהם שהם חפים באשר לא נתפסו עם טיל בידיים! האם במלחמה שואלים מה דעתו הפוליטית מוסרית של חייל? לא שואלים חייל סורי אם הוא חסיד אסד או לא, כמו שלא שואלים חייל צה"ל אם הוא שונא ביבי או אוהב אותו! אויבינו יורים על כולם בהשוואה מוחלטת.

גם כל שיטות המאבק, הם דרך השב"כ ההולך בתככים אלה או אחרים לנסות לבודד מתוך כל האוכלוסייה הפלסטינית את 'הלוחמים' בשם הרוח הלאומית הפלסטינית! האבסורד מגיע לשיאו כשבוחנים שצה"ל, המוסד, השב"כ, וכל המנגנונים הלאומיים של ישראל לוחמים נגד 'אזרחים' פרטיים של מה? אין תשובה!

5. וכל זה מדוע? משום שהחילוניות המערבית נוצרית לא הצליחה להבין שכל המאבק הינו מאבק דתי. הערבים, (המבדיל) הם כמונו, מאמינים בה', וכל תגובותיהם נגזרות מאמונה זו, והחילוניות הישראלי-מערבית-נוצרית מסרבת להכיר בכך! גם כיום, כשהכל התפוצץ סביב 'יום ירושלים', בקושי רק קומץ עיתונאים החלו להצהיר שמדובר במלחמת דת, באיחור של כמה עשרות בשנים. אבל הרגעו נא, יש לשער שמהר מאד יצרם הרע יגבר, וישובו לטעון שמדובר במאבק גאו-פוליטי, וכל זה משום שאחרת יצטרכו להודות שמעמדם הישראלי אינו אלא מעמד דתי, ומעמד דתי תמיד מחייב, ולכן לא קל לחיות אתו.

ברוך ה' נגמר הדו-קיום

מאידך, לדבר אחד גדול זכינו, שהיה תמיד ברור לכל בר דעת, דבר שלא היה עד היום כל סיכוי לחשוב עליו, והוא: שנגמר המושג המסולף הקרוי 'דו קיום'. יש שני עמים במלחמה, וחלק מהעם הפלסטיני שרוי בתוך ערי ישראל על תקן לוחמים בעד חירות פלסטין! ספק אם יהיו אווילים רבים להכחיש זאת מעתה.

לסיכום, אם כל המציאות הנוכחית איננה הפגנה של טמטום כרוני של יותר ממאה שנה, כי אז איני יודע מהו טמטום! נשאר לנו להתפלל למען אחינו אובדי דרך אלה, ושה' יכוון סוף סוף את דעתם עד שישנו את הקונספציה הנוצרית-מערבית-ישראלית זו, ויאמצו דעה יהודית שורשית. ומעל הכל נתפלל למען כל חיילינו ואנשי בטחון שלנו, שעל אף עיוורון זה מוסרים את נפשם למען כל בני עמנו. ה' ישמור עליהם מכל צרה וצוקה ומכל נגע, לאורך ימים ושנים!

==

הרב ד"ר אליהו זייני הוא ראש ישיבת ההסדר 'אור וישועה' בחיפה.