היום בהיסטוריה: כ"ז באייר תשכ"ז: הבלדה לחובש – הסיפור האמיתי

הַשאירו אותי כאן ביקש אז הפצוע

עזוב שטויות ענה לו החובש

תציל את עצמך ביקש אז הפצוע

אני נשאר איתך ענה לו החובש.

בדרך כלל שיר נכתב בעקבות אירוע אך לפעמים אירוע מגשים שיר. דן אלמגור מספר כי את השיר המרגש בלדה לחובש כתב מספר שנים לפני מלחמת ששת הימים.  שנתיים לאחר המלחמה ביצע יורם גאון את השיר בפסטיבל הזמר שנערך ביום העצמאות תשכ"ט.

 

 

הבלדה, מספר אלמגור, נכתבה על כל חובשי צה"ל שהצילו את חבריהם בשדה הקרב.

אך דו השיח המתואר בבלדה התרחש במלחמת ששת הימים בין החובש שלמה אפשטיין לבין הפצוע יוסף חגואל.

ולכן מסכם אלמגור ניתן לחבר בין השיר לאירוע ההוא באייר תשכ"ז.

הסיפור על שלמה אפשטיין הי"ד

החובש שלמה הציל את חייו של יוסף

היה זה ביום השני למלחמה בכ"ז אייר, חטיבה 55 של הצנחנים החלה להתארגן לשחרור מזרח העיר.

גדוד 28 פרץ מכיוון שכונת בית ישראל לכיוון העיר העתיקה. הירדנים פתחו בהפגזת מרגמות.

חיילים רבים נפגעו. החובשים רצו מפצוע לפצוע, החובש שלמה אפשטיין הגיע ליוסף חגואל שנפצע ברגליו, גרר אותו בסמוך לקיר וגהר מעליו כשהוא חשוף.

יוסף אמר לשלמה: תעזוב חבל ששנינו נהרג.

שלמה ענה: אל תדאג הכל בסדר

בשלב זה התפוצץ לידם פגז. שלמה ספג בגופו את רסיסי הפגז ונהרג. בכך מנע מן הרסיסים לפגוע ביוסף. שלמה קיבל את עיטור העוז.

לימים יאמר יוסף: "הוא בקושי הכיר אותי בקלות יכול היה לקום וללכת אבל בחר לתת לי חיים".

מספר שנים לאחר המלחמה הזמין יוסף את משפחתו של שלמה לברית המילה של בנו.  יוסף מבקש מאביו של שלמה לשמש כסנדק, והשם שניתן לרך הנימול: שלמה בן יוסף. דמעות הכאב נמהלו בדמעות השמחה

השיר זכה במקום ראשון באותו פסטיבל והפך למעין המנון החובשים.

ניצלנו! הם באים! – ייבב אז הפצוע,

אך לא שמע מילה מן החובש.

אחי, אחי שלי אחי, אחי שלי אחי!!!