היום בהיסטוריה: כ"ד באייר תש"ח – הקרב על נגבה

ביום שישי י"ב באייר תש"ח כשמדינת ישראל ציינה שבוע להקמתה, הותקפה מכל עבר. הצבא המצרי תקף מדרום בשלושה צירים. יד מרדכי וניצנים שהיו בצירי ההתקדמות של המצרים לכיוון תל אביב נפלו לאחר קרבות גבורה. קיבוץ נגבה היה תקוע למצרים כעצם בגרון.

קיבוץ נגבה עלה על הקרקע בתרצ"ט כקיבוץ של "חומה ומגדל", מקור השם על פי הפסוק "ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה".

באותו יום שישי הפגיזו המצרים את נגבה מהאוויר, אחת הפצצות פגעה בארבעה חיילים בניהם יצחק "יואב" דובנו מפקד האזור ומבכירי הפלמ"ח. ארבעת החיילים נהרגו. בנגבה חרקו שיניים והתכוננו להמשך ההתקפות שיבואו והם באו.

בכ"ד באייר תש"ח, תקפו המצרים לראשונה בכוח אש גדול מהאוויר ומהיבשה. ההפגזות פגעו במגדל המים, והאויב ניסה לחדור לקיבוץ קצב האש הלך וגבר. מגיני נגבה הסתייעו בתצפיתנים, שחירפו את נפשם בהיותם חשופים לפגזים המצריים ובזכותם יכלו מגיני הקיבוץ לכוון את נשקם, בחלקו נשק אנטי-טנקי, ופגעו בטנקים המצריים.

מגיני נגבה הדפו בגבורה גל אחר גל. טנק מצרי הגיע עד לפאתי הקיבוץ. שני לוחמים ירו לעברו פגז מהפיאט שבידיהם הטנק הסתובב וברח. חמישה טנקים נוספים נפגעו ויצאו מכלל פעולה. מפלת האויב הייתה שלמה. הטנקים והמשוריינים נסוגו וחיילי חי"ר מצריים רבים נפגעו.

לוחמת בזמן רגיעה בנגבה (לע"ם)
בהגנה על נגבה (טדי ברנואר/לע"ם)

מניין ההרוגים לקיבוץ הגיע לשבעה בניהם גילה דוידוביץ' ניצולת שואה מיהדות הונגריה שהביאה עימה שבעה ילדים מהתופת, וטיפלה בהם במסירות. גילה נפגעה בבטנה כשעמדה בעמדת התצפיתנים וכיוונה את אש המגנים. כעבור מספר שעות נפטר גילה והיא נחשבת כנצר אחרון.

יום זה, כתבו מתיישבי נגבה, ייחרת בלב נגבה לעולמי ולעולמים. … כיום מלא זוהר של גבורה של מסירות נפש, מוכנים היו מגיני העמדות להפיל את נפשם מנגד ובגופם לעצור את התקדמותם, זהו יום של עמידה במבחן שרק חלוצי אומה יכולים לעמוד בו ומגינינו עמדו בו.