כבר חצי שבוע חלף מאז הטרגדיה הגדולה בהר מירון, זו שהותירה אותנו פעורי פה ועם עיניים רטובות מדמעות.

מאז היותי ילד ועד לשנה זו, מעולם לא עליתי למירון ביום ל"ג בעומר, אך השנה כשנטל העבודה עליי, נאלצתי להצטרף להמונים שכבר שהו בהר.

מלכתחילה, אינני יכול לעמוד במקומות הומי אדם, ולכן הגעתי בשעות שהכבישים פנויים. בשעה 01:09 דקות, הגעתי כבר בסמיכות ליישוב עצמו, עוד רגע קט והייתי ניצב על עמדתי.

הדרך הארוכה כבר התישה אותי, עצרתי את הרכב וביקשתי להרוות מעט את צמאוני, כשתוך כדי אני נוטל לידיי את מכשיר הטלפון שלי, להתעדכן בנעשה מאז שעליתי על הרכב ועד לאותו הרגע.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

יו"ר הכנסת יריב לוין מדליק נר זיכרון להרוגים באסון מירון (באדיבות ערוץ כנסת)

בדיוק כשפתחתי את הטלפון, קיבלתי את ההודעה המבשרת רעות: "דיווח ראשוני, אר"ן במירון". מי כמונו אנשי התקשורת התרגל להודעות מסוג זה, שלאחר רגע מוצאות את עצמן מוכחשות וכך גם האמנתי שיהיה הפעם. "נו בטח יתברר שאיזה ילד נפל וזהו" אמרתי לעצמי בביטחון, אבל אז, הכביש שעצרתי בצידו והיה ריק עד לאותה השעה, הפך לזירת מלחמה.

סירנות האמבולנסים וניידות המשטרה החרישו את אזניי, אמבולנסים מסוגים שונים שעטו בדרך אל ההר, ניידות משטרה חלפו בזו אחר זו, עם שוטרים זוטרים או קצינים ומפקדים ואז הבנתי: אסון גדול קרה.

עד הבוקר הדמעות כבר זלגו

אט אט החלו להתקבל התיעודים והתמונות, ילדים רכים מתחננים לצאת אך גורלם כבר נחתם, בני ישיבות שחורות כסרוגות, אצילי הנפש וגבורי הרוח, חיפשו רק עוד מעט אוויר לנשימה אך מצאו את עצמם נפרדים מהעולם באמירת השם אחד.

כל הדרך חזור, כמו של שאר המוני אזרחי ישראל, גם הלב שתת דם, וכשהגעתי בשעות לפנות בוקר הביתה, הדמעות כבר זלגו.

מאז אותו יום, הטרגדיה לא מפסיקה להכות, התמונות הקשות צפות, הסיפורים של בני המשפחות מהדהדים והלב מסרב להאמין שהטרגדיה הזו קרתה.

רבים רבים מדברים בשבחם של הנספים, מספרים כיצד רשב"י רצה אותם קרוב לידו, אך אני ברשותכם אגע בשאלה שבוודאי רבי שמעון מצפה לשמוע עליה תשובה: מדוע חיכיתם לאסון הזה?!

(צילום: דוד כהן/ פלאש 90)

במהלך הימים האחרונים תוקפים רבות את הנציגים החרדים על כך שהתגאו בהצלחתם לבטל את ההגבלות ולמעשה איפשרו את הגעת ההמונים. בתקשורת, יש כבר מי שקראו להם ליטול אחריות אישית ולהתפטר, אחרים דרשו לפתוח בחקירה ואני עומד נבוך: איך לא תבושו לנצל את הטרגדיה הזו לסגירת חשבונות עלובה, רק בגלל מניעים פוליטיים.

שלא תטעו, אני בעד וועדת חקירה, אבל בין הכותרות שצוטטו בדבר ביטול ההגבלות לבין האסון במירון, אין דבר וחצי דבר. בסך הכל דיברו על ביטול הגבלות הקורונה ויפה פעלו הנציגים החרדים בהם השרים דרעי, ליצמן ואחרים שדרשו למנוע אפליית שומרי תורה.

אם, כך בוודאי תוהים אתם, מה הטענה שלי כלפי הנציגים החרדים. אז זהו, שבמשך שנים אנחנו הציבור הפשוט תוהים, הכיצד שמקום קדוש כמו אתרא קדישא מירון מנוהל על ידי חבורת עסקנים שמתנהלים כמו באגודה עותמנית עתיקה, ופועלים בחוסר סמכות מוסרית.

נשיא המדינה בהדלקות נרות נשמה לזכרם של נספי האסון במירון (מארק ניימן, לע"ם)

איפה הייתם עד עכשיו?

הכיצד זה שממשלת ישראל מאפשרת אחזקת והחזקת מקומות אלו בידי עמותות פרטיות המשוות לבעליהן מעמד של רמטכ"ל בעיני עצמו ובעיני יחצניו, כשבמשך שנים רבות הכל מוזנח.

נכון, בשנים האחרונות נעשו מעט שיפוצים במקום, אבל איפה הייתם עד עכשיו? למה לא דרשתם לשמור על שלום הציבור ושלא תספרו לי שהעומס והצפיפות זה משהו חדש. כבר לפני עשרות שנים, מו"ר אבי נרמס כמעט למוות בידי ההמונים ביום ההילולא, ומאז הוא מורה לכל שומעי לקחו (שהגיעו לאחר מכן) שלא לעלות להר ביום הזה.

פינוי פצועים במירון (צילום: דוד כהן/ פלאש 90)

האנדרלמוסיה וההזנחה, היא מסורת רבת שנים ובמגזר החרשי היה מי שמעוניין בכך. זה אפשר לו להתנהל בצורה אפלה, כשאפילו למשרד הממשלתי שמעסיק אותו אין דרך לברר או לאכוף.

תגידו, אתם השתגעתם? הייתם זקוקים לאסון כזה בשביל להבין שצריך לנער פה את כולם? ולא, הטענה שלי היא לא רק על הנציגים החרדים, אלא על הממשלות כולם. איך אפשרתם את המסחרה הזאת, איך אפשרתם לגופים פרטיים לעשות במקומות אלו כבשלהם ללא שום ביקורת.

אז כן, על כך ראוי שתקום ועדת חקירה, לא פרלמנטרית ולא מילים מכובסות, אלא ועדת חקירה ממלכתית כאן ועכשיו. כזו שתבדוק היטב, איך ייתכן שמדינה רבונית, מנהלת מקומות כאלו באמצעות גופים מנותקים, שדואגים קודם כל לעצמם.

גם אתם אשמים

והרשו לי עוד מילה: גם אתם חבריי בתקשורת הכללית אשמים.

גם לכם יש חלק בכך שבמקום לדפוק על השולחן ולעסוק בנעשה במקומות אלו, העדפתם להתעלם. אנחנו בתקשורת החרדית (ובוודאי בעיתון יום ליום) עסקנו לא אחת בתחקירים אודות הנעשה בעמותות אלו, במעקבים אחר החלטות ממשלה שונות וגם בהגשת שאילתות שגרמו ללא מעט אנשים לרצות בהיעלמותנו, אבל באותו הזמן בדיוק, אתם המשכתם לראיין את פלוני ואת אלמוני ולפני כל אירוע כזה נתתם להם במה כאילו מדובר במושיעי המגזר ובאנשים שפועלים לרווחתנו, בזמן שרוב הציבור ביקש בסך הכל גוף אחד שישליט פה סדר ולא באמצעות עמותת מקורבים.

כן, אז רגע לפני שאתם בתקשורת הכללית קוראים להפקת לקחים, כדאי שגם אתם תפיקו לקח ותבינו: לא כל אחד שנמצא בתפקיד כלשהו מייצג את כולנו, לא כל אחד שקורא לעצמו רמטכ"ל או קמב"ץ הוא באמת מפקד על צבא. לפעמים הוא רק רוצה להיות כזה ובטוח שעם התואר יגיעו החיילים ולצערי אתם הייתם חלק מהחיילים, שאפשרו את מסע השתיקה שהוביל לאסון הקשה ולטרגדיה הזו.

 

הכותב הינו עורך ראשי עיתון יום ליום

אסון מירון: גיוס המונים לסיוע משפחות הנפטרים והנפגעים – לחצו כאן >>