בימים כתיקונם הכל היה פשוט יותר, אבל הימים לא כתיקונם, כבר יותר מידי זמן וכולם מבינים שצריכים לשבור הרבה כלים כדי לא להיגרר לעוד מערכת בחירות שאחריתה מי ישורינו? אז למה להזיז את נתניהו זה אבן הנגף הקדושה ביותר בה אסור לגעת?

להלן העובדות: היה זה נתניהו שהכניס את המשוואה שאפשר להקים ממשלה עם רע"מ – מפלגה השייכת לתנועה האיסלאמית. נתניהו לא אמר זאת בקולו, אך אנשיו הובילו את נאום מנסור עבאס לאומה הישראלית ואף העבירו את הנאום לסמוטריץ', כפי שדיווח אצלנו אמיר אטינגר.

עכשיו נזעקים מכל הצדדים שאין להישען על המשותפת/ עבאס ושאר מרעין בישין. אז ככה, יש אמת בכך שהציבור הערבי עבר שינוי, לאחר שהסוגיה הפלסטינית נדחקה הצידה, נחתמו הסכמי שלום עם העולם הערבי המתון והציר האיראני השיעי מאיים על הסונים באשר הם. לשמוע את טיבי שלא פוסל ישיבה עם בנט, זה באמת מהלך המעורר שפשוף עיניים. הנורמליזציה המזרח תיכונית כפי שקבע נתניהו – התחילה מבחוץ וחדרה פנימה גם לערביי ישראל.

הסוגיה הפלסטינית לא הייתה מכשול לכינון היחסים עם העולם הערבי, אלא בדיוק להפך, ברגע שהסוגיה זזה היחסים השתחררו ועברו לסר יום אזרחי.

אגב, הצעד הזה היה נכון גם אשתקד, אז כחול לבן יכלה לקחת את המנדט ולהקים ממשלה ובלחץ ציני של הליכוד היא ירדה מזה בגלל יועז הנדל וצביקה האוזר. נתניהו פתח את המשחק שוב, כשלא הציב גבול למשחק הפוליטי בשני הצדדים. למי שחושד בי שאני מעלה את זה עכשיו בפוזיציה מוזמן לקרוא ציוצים מהשנה שעברה:

יחד עם זאת, יש לומר, כי החשש מהישענות ומשותפות עם הרשימה המשותפת ורע"מ הוא מצדק ביותר. ישיבה עם גורמים שבסוף הם קיצוניים ולא פעם מסלימים את החיכוך עם החברה הערבית בישראל – ראו מה קורה ביפו, בירושלים ובלוד – מעוררים פלצות וחשדנות. הצעדים הללו מעוררים חשש, לא בגלל שנאת ערבים, אלא בגלל הלאומיות שלא לומר הלאומנות הערבית ששזורה עדיין במפלגות הללו. לאומנות שמונעת יחסים אזרחיים תקינים בין האזרחים בישראל. כזו שיכולה לעקור את המדינה היהודית והדמוקרטית שהקימו האבות המייסדים על בסיס הכיסופים של כל הדורות.

מדוע סער ובנט עם מיעוט מנדטים צריכים להוביל?

כרגע לוח השחמט עליו הוביל נתניהו מציב את כל האופציות על השולחן, מכך, אם לאנשים בליכוד ובציונות הדתית חשוב שלא תוקם ממשלה בתמיכת המשותפת עליהם להתייצב להגיד לנתניהו די, נגמר אנחנו ממשיכים הלאה. ישראל כ"ץ, יריב לוין, יולי אדלשטיין ואחרים – המדינה יותר גדולה מהאדם ששולט כאן המון שנים. צריך להודות לו על פועלו ולהמשיך הלאה.

למה סער ובנט צריכים יותר כוח בממשלה פריטטית? זה לא רק השדה והמשחק הפליטי, ולא בגלל חוסר ההישענות על הערבים, אלא בשל העובדה שהימין זכה לרוב מוצק במדינת ישראל, הימין ולא נתניהו, ולכן כדאי שאנשי ימין יובילו את הממשלה הבאה. ה

ציבור הרחב פחות סומך על האג'נדה אותה מובילים יאיר לפיד ומרב מיכאלי בסוגיות כמו הגרעין האיראני, המאבק על שטחי סי ושמירה על ביטחון ישראל בשלל הגזרות. לא שהוא לא סומך, ולא שהם לא יכולים להרים תרומה ניכרת לביטחון המדינה ולקביעת המדיניות – כפי הדמוניזציה שמנסים לעשות להם. כי הפער הערכי בין ימין ושמאל, מעבר לכוחות שוליים הצטמצם. אבל לימין, לאנשים כמו סער, בנט, שקד הנדל ואלקין צריך לתת יותר כוח בידיים בממשלה כזו – שישקפו את הציבור הישראלי.

וממשלה כזו היא מצד אחד פתח להורדת מפלס הקיטוב בישראל ומצד שני אסור שתהיה שם אנדרלמוסיה ואבדן ערכי.

הדבר הטוב ביותר שיכול להיות הוא שהליכוד יסמן לנתניהו שיפנה את הדרך כדי להקים ממשלה ציונית רחבה וטובה לעם בישראל