איש התקשורת, אברי גלעד, מתייחס לנאום הפיוס של יו"ר רע"מ, מנסור עבאס, ולקריאתו לשיתוף פעולה עם המפלגות הציוניות, ואומר כי מדובר בסיכון לא קטן אך גם בהזדמנות.

בטורו השבועי בעיתון 'ישראל היום', כתב גלעד: "הבעיה עם מנסור עבאס היא שהוא שייך לתנועה האסלאמית. זאת תנועה המסונפת לאחים המוסלמים, שבגדול רוצים להקים ח'ליפות אסלאמית חובקת עולם, שבה כל האזרחים מוסלמים. מי שרוצה להתאסלם – עדיף. מי שלא, כבר ירצה".

גלעד ממשיך וכותב כי "אז זה הסיכון, שמדובר בדוב בעור ארנבון. מצד שני, ברור שיש פה גם הזדמנות. הרי אי אפשר להמשיך להדיר חמישית מאזרחי ישראל מהשלטון. זה גורם אצלם, בצדק, לתחושת אי-שייכות חריפה, שגוררת בין היתר אלימות, שימוש בנשק, נהיגה פרועה, ועוד. זאת לא הסיבה היחידה, כמובן, אבל יש לקרע הזה השפעה גדולה".

גלעד קורא לקרב את אזרחי ישראל הערבים וכותב: "צריך לקרב את ערביי ישראל אל המדינה, אל מוסדותיה, אל מנעמיה, אל החינוך שלה, אל האפשרויות שבה. ולכן מנסור עבאס, מתוך שלא לשמה יבוא לשמה, ולמרות שאולי ליבו אינו במקום הנכון מבחינתנו, ככתוב אצלם "אללה לא יבדוק את שבועותיך חסרות ההיגיון, אלא את כוונות ליבך" (סורת אל־בקרה, פסוק 225), הוא רק גשר, שעליו יעברו ההמונים בני ערב שרוצים כבר להשתייך".

גלעד מציע פתרון ראשוני לשיתוף הפעולה עם עבאס על ידי שימוש בטקטיקה המוסלמית הנקראת 'תק'ייה': "יש פה הזדמנות לעשות לתנועה האסלאמית "דאבל תקייה" – הם יחשבו שאנחנו קונים את הבלוף שלהם, אבל אנחנו בעצם מכירים אותו היטב, ולכן ננקוט זהירות, בקרה, חשדנות, ומצד שני לא נפספס את ההזדמנות להתחיל שינוי עמוק ביחס של האזרחים הערבים אל מדינתם".

"מבחינתי", חותם גלעד, "פסילת מנסור עבאס וחבריו משותפות בקואליציה הבאה עלינו לטובה היא החמצת הזדמנות חשובה מאוד. מה בליבם מי יידע, אולי אפילו הם לא, אבל בלי קשר לפוליטיקה של גושים – עניינית, יש עניין לענות על הצעד הראשון הקטן בצעד קטן בחזרה. אחרי הכל, בני דודים אנחנו, שלא אוכלים חזיר".