מה נשתנה? | "בגלל כל האבדות פחדתי לחגוג לבד"

רגע לפני שנשוב לחגוג יחד את ליל הסדר, מערכת סרוגים יוצאת בפרויקט חג מיוחד המזכיר לכולנו "מה נשתנה הסדר הזה?". רווקים, זוגות ומשפחות סוגרים מעגל עם פסח הקודם שעבר עליהם ונזכרים ברגעי הקושי והשמחה עם הפנים לליל הסדר שיבוא עלינו לטובה.

פותחת את הפרויקט: אורית מרק אטינגר, בתו של הרב מכי מרק הי"ד, שאיבדה גם את אחיה שלומי, שחגגה לראשונה בחייה את ליל הסדר יחד עם בעלה בלבד.

אורית מרק אטינגר:

פסח מסמל עבורי חג משפחתי.

אנחנו עשרה אחים בבית, וכל שנה מחדש פסח היה החג שמאחד את המשפחה. כולם יושבים בסלון יחד על פופים ועל כורסאות ואבא – ראש המשפחה מנחה את ליל הסדר, מעלה קושיות לפי דרגות קושי ומחלק אגוזים בשווי של כסף לעונים נכון. כל אחד מכין דבר תורה לחלק מסויים מההגדה והחגיגה נמשכת עד 3-4 לפנות בוקר. חגיגה משפחתית, במלוא מובן המילה.

אבל לפני כמעט 5 שנים, איבדתי את אבא שלי, ומאז ליל הסדר איבד מהערך שהיה לו עבורי. הדברים השתנו, הפכו לכואבים יותר, אבל אחי הבכור שלומי לקח את האחריות להוביל את הסדר, מיותר לציין שבצורה מרשימה. אך שנתיים אחר כך, גם הוא כבר איננו.

פחדתי לחגוג לבד-דווקא בגלל כל האבדות שחווינו

התפקיד של המנחה, איבד יותר מידי פעמים את תפקידו עבורנו. אז חווינו ליל הסדר שונה בשנים האחרונות, אבל עדיין חוגגים יחד את החג ומודים על מה שיש ועל מה שהם הותירו.

ואז הגיעה הקורונה וגרמה לי ולדניאל בעלי, לעשות את הסדר שלנו לבד. רק שנינו, אני והוא. שנה שלישית של נשואים, אך בפעם הראשונה לבד.

זה היה מוזר, לא רגיל. פחדתי מזה מאוד. אני מאוד צריכה את המשפחה, את הביחד, דווקא בגלל כל האבדות שחווינו. לא יכולתי לדמיין רק אותי ואותו בלי כל המשפחה שלי. אני צריכה רעש בלאגן. עשרה אחים, כבר 5 נשואים, יש המון אחיינים ויש הרבה אנרגיות.
לחגוג את ליל הסדר רק שנינו היה נראה לי הזוי, אבל רצינו לשמור על כולם ועצמנו מהקורונה וחגגנו לבד.

היה ליל הסדר שונה מתמיד, אבל כל כך נקי ואמיתי. עברנו על ההגדה יחד ודניאל הביא פירושים מעניינים ודברי חוכמה שלמד ואני הבאתי את הדברים שזכרתי מאבא ומהבית.

אחרי 4 כוסות יין, האווירה כמובן הפכה למצחיקה ומהנה אפילו יותר וכך יכולנו לערוך את הסדר בקצב שלנו, לא מושפעים משום דבר מסביב. נהנים, צוחקים, אוכלים ושותים. מעבירים את הסדר בטוב ובצורה שונה.

חשבתי לעצמי כל הסדר, איזה כיף שהמציאות הזו נכפתה עלינו. כנראה שאם לא הייתה קורונה, היו עוברות שנים רבות (אם בכלל) עד שהיינו עושים ליל הסדר לבד. אז זו הייתה הזדמנות בשבילנו. כמובן שאין כמו להיות עם המשפחה ועם כולם, אבל אין ספק שגם היה קסם בביחד דווקא לבד.