בפרשת השבוע, פרשת ויקרא, נלמד רשימה ארוכה של קורבנות, מתי מקריבים, איפה מקריבים, איך מקריבים, והרשימה תמשיך ותתארך בפרשת צו בשבוע הבא, ובפרשת שמיני אם נתעלם מהסיפור של נדב ואביהו, נלמד על השראת השכינה. הקריבו את הקורבנות בשבעת ימי המילואים, ירדה אש מהשמיים, והיתה השראת שכינה מלאה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2021-03-18 at 07.36.41

מצב זה נשאר בכל ימי המשכנים למיניהם, ואחר כך בימי בית המקדש הראשון, ולכן היתה נבואה, היתה השראת שכינה, והכל היה טוב ויפה. הגיעו ימי בית המקדש השני, הקריבו קרבנות, אך לא היתה השראת שכינה, לא חזרה הנבואה, והאש ירדה מהשמיים בדמות כלב ולא בדמות אריה וכו'.

בנוסף לכך ישנה תופעה מאוד מעניינת, התפילות תוקנו במקום קורבנות כידוע, ומי תיקן את התפילות? – אנשי כנסת הגדולה, מתי? – בתחילת ימי בית שני. למה? הרי יש קורבנות אז למה מתקנים תפילות במקומם? – מסיבה מאוד פשוטה, כי הקורבנות לא סיפקו את הסחורה, אם אפשר לומר משפט כזה.

עבודת הקורבנות אמורה להשרות שכינה אבל זה לא עבד, לכן הוסיפו את עניין התפילות, אולי הכפילות הזו תעזור, ולא, היא לא עזרה.

למה בבית שני לא היתה השראת שכינה? – בצורה פשוטה, כי ארון הברית לא היה במקומו בקודש הקודשים. למה זה קשור? – יש כידוע עשר מדרגות של קדושה: ארץ ישראל, אחריה בתי ערי חומה, אחריהן ירושלים, הר הבית וכו', והמקום הקדוש ביותר הוא לא עזרת כהנים, איפה שמקריבים את הקורבנות, אלא קודש הקודשים. הקורבנות מוקרבים בעזרת כהנים, ובמשכן הם מוקרבים בחצר, אחר כך יש את האולם, אחריו ההיכל, ושם יש את מזבח הקטורת, המנורה והשולחן, שהיו יותר פנימיים מהקורבנות, ובקודש הקודשים את ארון הברית בבית המקדש הראשון.

אם כן עבודת הקורבנות היא לא הדבר העליון ביותר, אלא היא המכשיר שגורם להשראת שכינה. לכן בבית שני שלא היה את הארון גם לא שרתה שכינה, והקורבנות לא הצליחו לעשות את העבודה.מה זה אומר לנו לגבי בית שלישי?

– נקווה שיהיה בו ארון בעזרת ה', ואז צריך את הקורבנות כדי שתשרה בו שכינה, כמו במשכן ובית ראשון, או אולי התפילות יעשו את העבודה, כמו שהיה אמור להיות בבית שני?כמו שפתחתי, נשפכו על כך נהרות של דיו…