לפני כשנה לערך, המתמודדים הרבים בפריימריס של הליכוד ירו את יריית הפתיחה לקמפיין האישי שלהם וביקשו את אמונם של רבבות המתפקדים, כדי שאלה יתמכו בהם ויסדרו להם מקום טוב ברשימה לכנסת ה-19. הם עשו הכל, על פי שמתיר להם החוק, כדי ללקט עוד קול ועוד תמיכה של חברי המפלגה הגדולה בישראל.

הליכוד כידוע, הוא בית דמוקרטי, אולי הדמוקרטי ביותר בפוליטיקה הישראלית וכך, הוא הפך למעשה לחממה בעבור קבוצות, פלגים וזרמים שונים – כולם ימניים, מי יותר ומי פחות.

קבוצה לא מבוטלת שהצליחה להבחר לכנסת מטעם סיעת הליכוד, הינם ח"כים המזוהים מאוד עם הזרם הציוני-דתי. כמו: השר להגנת העורף גלעד ארדן ושר התחבורה ישראל כ"ץ – שהעידו על עצמם כמי שהתחנכו במוסדות הציונות הדתית ובתנועת הנוער "בני עקיבא", סגן שר הביטחון דני דנון, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, ציפי חוטובלי, משה פייגלין וזאב אלקין.

לכל אורכו של הקמפיין אותו ניהלו השרים והח"כים של הליכוד, נחשפנו ללא מעט ראיונות ומודעות אישיות בעלוני השבת ובעיתוני המגזר הציוני-דתי, מודעות בהן הם מבקשים את אמון הציבור הציוני-דתי. מעומק הרצון להיחשף בעיתונות המגזר הזה, ניתן להסיק בבירור דבר אחד, בו היה מבחין מיד כל בר דעת: אותם אלה המציבים עצמם לבחירה עם רצון להשתחל במקום טוב ברשימת הליכוד לכנסת ה-19, מעורבים מאוד בנעשה ברחוב הציוני-דתי ובמוסדותיו ויותר מכך, מבין את כוחו האלקטוראלי.

● מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן

רק מה, למרות החיזור אחר הקולות של הציוניים-דתיים, היו מי שהובילו את מטה ההסברה של הליכוד לקמפיין נגטיבי מול מפלגת "הבית היהודי" יש דרך לראות זאת כקמפיין מובן, לאור העובדה שכך נהוג לפעול כאשר ישנן שתי מפלגות הלוטשות עיניהן בציפייה לקבל את קולות אותו המגזר, אך מאידך, הפגיעה בהנהגת "הבית היהודי", יצרה אפקט הפוך בעבור הליכוד: היא חיזקה דווקא את האנדרדוג. היא העצימה את "הבית היהודי" מחד, ומאידך, פגעה קשות בליכוד.

שכחתם את הליכוד

כיום כחודש לאחר אישור התקציב ו"חוק ההסדרים" ולאחר קיצוץ עמוק בתקציבי הישיבות, "הבית היהודי" ובראשו השר נפתלי בנט, נתונים להתקפה מבית ומחוץ, בעודם יושבים בממשלה שהביאה לקיצוץ המדובר. קיצוץ, שאיך שלא נסתכל עליו, עצם היא הצבת הנושא הזה כ"ייהרג ואל יעבור", הפכה עצמה שותפה לו.

והשאלה הזועקת היא מה קורה פה? למה אף אחד לא מפעיל לחץ ראוי על מפלגת השלטון, גם אותם השרים והח"כים של הליכוד המצהירים חדשות לבקרים על זהותם הישירה לציונות הדתית? מדוע הם אינם פועלים בנחישות וגם באיומים כי יצביעו נגד התקציב, על מנת לבטל את רוע הגזירה ולמנוע מקיצוץ שכזה להיכלל בו? קיצוץ שפוגע ישירות באותם אלה שהיו למחוזרים שלהם בימי הפריימריס העליזים.

אמנם, מטבע הדברים ובטקטיקה פוליטית מוכרת, רוב הלחצים והטענות בנושא קיצוץ התקציב לישיבות מגיעים מצד החרדים, אך ברור כשמש, שמדובר פה באינטרס מובהק ליצור טריז בין "הבית היהודי" לליכוד, שאולי, בתקוותם שלהם, יביא ליציאת השר בנט וחבורתו מהממשלה ולפנות בעבורם את הכיסאות. בשביל שזה יקרה, בעבור החרדים ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר מזמן לא "עיזה עיוורת", על אף הקיצוצים והרצון להוביל את חוק "השוויון בנטל", ולמה?! כי קיים אצלם רצון לחזור לממשלה בכל מחיר, אפילו דרך הצינור המחובר לברז התקציב. זקני הפוליטיקה הישראלית והביצה המקומית, יודעים היטב: שאין דבר העומד בפני הרצון. אם ראשי "הבית היהודי" יוותרו מגובשים וימשיכו לעבוד בשכלתנות, הם יסיימו קדנציה טובה ופורייה בממשלה.