מצער לראות איך פורים – חג של שמחה והודאה על נס ההצלה של העם היהודי הפך ליום הוללות ושחוק ואף גרוע מכך, לחילול השם המוני.

נתחיל עם הברור: אין כל מצווה לשתות יין או משקה משכר בליל פורים. שיכרות הוא חטא חמור כל השנה ולכן כל עוד לא ניתן לומר שיש מקום לגמישות בנושא, האיסור עומד על כנו. מצער לראות בני ישיבות ובעלי בתים שותים ומשתכרים, אף בליל פורים עד כדי איבוד צלם אנוש. השכרות מביא את האדם לבזות את עצמו לכל עובר ושב ולעתים לסכנה עצמית ולסכנה לסביבו. בני ישיבות וחובשי כיפה המשתכרים אף מחללים את שם השם ברבים.

יש המתחבאים מאחורי חיוב או מצווה לכאורה העולה מדברי רבא במסכת מגילה. "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

את דברי רבא ניתן לפרש בצורות שונות. יש שהבינו שפוריא הוא מיטה ולא פורים (כפי שמופיע עשרות פעמים בגמרא ואף במסכת מגילה דף כז:). כך הסבירו את דברי הרמב"ם שיש לשתות עד כדי עייפות ולהירדם במיטה. האגודה (מובא גם במגן אברהם) מביא פירוש שאדם לא מבחין שארור המן הוא שווה לגימטריה של ברוך מרגדכי (יש כאלה שגם ללא יין כלל מתקשים בזה).

הט"ז מסביר שהכל שמחים על מפלתו של המן ועוד יותר מזה על גדולתו של מדרכי. ויש לתת שבח להקב"ה על הטוב בשניהם ולשתות בשמחה עד שלא ברור על מה אתה יותר שמח, על מפלתם של הרשעים או גדולתם של הצדיקים. היד אפרים על השולחן ערוך הסביר שההלכה הזו בעצם באה לתת גדר ולהגביל את השתיה בפורים לשלב לפני טשטוש הבנה. לשתות לשמוח מותר לדעתו, אך רק כל עוד אתה מסוגל להודות על הנס ולא עד איבוד הבנה של הנס. (עד ולא עד בכלל).

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ראיון על התמכרויות עם מנכ"ל רטורנו באולפן כיכר השבת

לא שישתכר – שהשיכרות איסור גמור

הלכה למעשה נראה שיש לראות את דברי השולחן ערוך. אך לא ניתן להבין דבר מתוך דברי השולחן ערוך עצמו כיוון שהוא מצטט את דברי רבא בלי לפרש אותם. לכן לא מובן מהי דעתו של המחבר. לשם כך נכון לבחון את דברי רב יוסף קארו בספרו הארוך ומרחיב יותר, הבית יוסף. בפירוש אומר הבית יוסף (סימן תרצה) שאסור להשתכר אף בפורים! הוא מצטט את דברי רבא בגמרא ומפרש אותם לפי דברי אורחות החיים:

"כתוב בארחות חיים (הל' פורים אות לח) חייב אינש לבסומי בפוריא לא שישתכר שהשיכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהוא גורם לגילוי עריות ושפיכות דמים וכמה עבירות זולתן אך שישתה יותר מלימודו מעט"

לדעת הרב יוסף קארו, השיכרות (אף בפורים) הוא איסור גמור ואין עבירה גדולה מזו! אלא, שישתה אדם יותר מלימודו מעט. כלומר, אם הוא רגיל לכוס ביום, הוא שותה כוס ושלוק ואם הוא לא שותה כלום על בסיס יומי, מספיק שלוק קטן של יין לזכור את המשתה והניסים שקרו בנס פורים עם יין.

אם כן, איך ניתן להבין את דברי הרב יוסף קארו בשולחן ערוך? אילו המחבר היה מתכוון לומר כמו שהבין אותו הרמ"א (הרמ"א בעצמו נגד הרעיון אך הבין אותן כפשוטו), הוא היה מצטט את דברי הטור. הטור כותב במפורש שיש לשתות ולהשתכר עד דלא ידע. אך השולחן ערוך אינו מצטט את דברי הטור אלא חוזר לדברי רבא המעורפלים ואף תופס את פירושו של הארחות חיים שישתה שלוק יותר ממה שרגיל בכל יום.

אף הפוסקים המבינים את דברי רבא כמצווה להשתכר ממש, כגון הפרי חדש, אמרו שיש לסמוך בימינו על דברי הארחות חיים כדי לא להגיע לידי קלקול. החפץ חיים מזהיר את השותים לא להגיע לשכרות שיגרום להם לפספס מצוות כגון ברכת המזון ותפילה.

כיוון ששיכרות הוא גנאי ואיסור כל השנה (רמב"ם הכות דעות ה, ג) וכתוב שהקב"ה אוהב את מי אינו משתכר (פסחים קיג ע"ב), יש להבין את דברי רבא כפי הסבר הפוסקים האוסרים או מגבילים מאד את השתיה. בפרט בימינו כאשר השתיה גורמת להוללות וריקנות וחילול ה' גדול.

חז"ל בחכמתם גדרו גדרות כדי שלא נכבה. ההלכה לא אומרת להדליק אש ולשרוף מעט אך לנסות לשמור עליו. גדרי ההלכה מפסיקים תהליכים עוד לפני שהתחילו. רק כך ניתן להבטיח שהחברה תישאר חברה מתוקנת. ייתכן ואדם אחד (איניש) יכול לשמור על עצמו, אך בהדי הדדי מגיעים לשפיכות דמים. ייתכן לפרש שרבא אמר שאם אדם אומלל ולבד, כדי לשמוח יש לו לשתות ולשכוח מבדידותו אך ברגע שסועדים עם עוד אנשים (כגון רבה ורבי זירא בהדי הדדי) אין לשתות כלל והשמחה יכול לבוא מחברת רעים ומשפחה קרובה האוכלת יחד.

הלוואי שנזכה לקדש שם שמים ולשמוח עם משפחה קרובה (השנה, ועם משפחה וחברים בשנים הבאות) ולזכור את הנס על ידי אכילת זרעונים בסעודה וסיפור הנס ודברי תורה בתחילת הסעודה (רמ"א סימן תרצה).

==

הרבנית נוית צדיק מלמדת גמרא והלכה במדרשת 'נשמת'.