שופטי בג"ץ מחקו היום (ראשון) את העתירות נגד השר אמיר אוחנה אשר סירב לחסן אסירים מקורונה בטרם יחוסנו כל הסוהרים. העתירה נמחקה כיוון שעד כה כבר הסתיים חיסון הסוהרים וכלל האסירים המעוניינים בכך חוסנו. השופטים מתחו ביקורת חריפה ביותר על השר, וקבעו כי פעל בחוסר סמכות.

השופט מזוז כתב: "השר לביטחון הפנים אינו מוסמך להורות לנציב שב"ס שלא להעניק טיפול רפואי לאסיר או עצור, כפי שאינו מוסמך להורות למפכ"ל המשטרה או לראש אגף החקירות להימנע מביצוע חקירה פלילית, או לפתוח בחקירה פלילית. עצם העובדה שהמשיב הוא נבחר ציבור אין בה כדי להקנות לו סמכות לנהוג כרצונו, בניגוד לחוק, לפגוע בזכויות אדם, ולהורות לגורמי שב"ס לפעול שלא כדין".

גם השופט הסרוג, נועם סולברג, מתח על השר ביקורת חריפה, והביא מהמקורות הוכחה מדוע לאחר שאסיר נענש אין להמשיך ולראות בו רשע: "'וניקלה אחיך לעיניך' – משלקה, הרי הוא כאחיך. כך מורה אותנו המשפט העברי, להתייחס אל הרשע לאחר שלקה ונענש, כאל אח; וכלל גדול זה יפה הוא לא רק לאחר שריצה את עונשו, אלא גם בעת ריצוי העונש, שאחיך ורעך הוא, וזכויותיו וכבודו כאדם שמורים עמו ועומדים לו".

סולברג הוסיף: "האסיר הוא גם רֵע. נצטווינו "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", ומן הציווי הזה דרשו חז"ל לנהוג בכבוד אפילו עם הרשע שנידון למוות: "בְּרוֹר לוֹ מִיתָה יפה". אם נגזר דינו למיתה, שתהא זו מיתה קלה ככל האפשר, בלי בזיון או צער מעבר לנדרש. עינינו הרואות: חובת הדאגה לזולת לא מבחינה בין צדיק לרשע, והתלמוד משבח את הנשים שהתנדבו במעשה חסד רגיש ואנושי כלפי אותם פושעים שנדונו למיתה, וקורא אותן: 'נשים יקרות שבירושלים'".

"נמצאנו למדים אפוא, מן המשפט העברי, מן המוסר הטבעי, ומן החוק הישראלי, כי מניעת חיסון איננה מדרכי-הענישה; וכי אין להבחין בין מי שהוּשׂם מאחורי סורג ובריח, מי שניטלה חירותו מחמת מעשיו הרעים, לבין בני-חורין ישרי-דרך שמחוץ לחומות הכלא; הכל זכאים בשווה לחיסון קורונה, על-פי התיעדוף המקצועי שנקבע במשרד הבריאות".