עכשיו כשברוך ה', יונתן פולארד כבר בישראל, אפשר לשים את הדברים על השולחן. מדינת ישראל השתמשה ביונתן פולארד, וזרקה אותו לאנחות, בלי שהצליחה להקל אפילו במעט על העונש שגזרו עליו האמריקנים.
צילום: שהחיינו וקיימנו: יונתן פולארד עלה לארץ ישראלזה התחיל בגירוש המשפיל מהקונסוליה שלמעשה גזר את דינו למאסר ממושך, ולאחר מכן העונש השערורייתי שגזר עליו בית המשפט – חסר בתקדים של מאסר עולם על עבירת ריגול די פחותה, הרבה מעל ומעבר למה שמקובל בעבירות מהסוג הזה, בטח כשמדובר במדינה ידידותית.
אפשר לתרץ את הכישלון הישראלי אז, בחולשה של המדינה מול ארה"ב, שנכנעה לאמריקנים פעם אחר פעם (פרויקט הלביא למשל). אבל גם מאז, למרות "מאמצים" ישראלים, השלטונות בארה"ב שיודעים להיות אטומים לא קיצרו בדקה אחת את העונש של המרגל הישראלי.
צילום: פולארד שובר שתיקה: למרות מצבו הרפואי שהידרדר, פולארד ישב בכלא 30 שנה "מעת לעת". דקה אחת לא הסכימו הנשיאים השונים לקצר לו, מבוש האבא, דרך קלינטון ובוש הבן ואובמה העוין וטראמפ החבר. בינתיים חתמו על הסכמי שלום, הסכמי הבנות, לחצים, ועידות, וויתורים לפלסטינים ושיחרורי מחבלים, אבל אף ראש ממשלה לא הצליח להכניס את פולארד להסכמים, ואף נשיא לא ראה צורך לתת חנינה.
גם אחרי שחרורו, 5 שנים של הגבלות עם צמיד אלקטרוני ואיסור יציאה מהמדינה, לא קוצרו אפילו בדקה, למרות 4 שנים של "הידיד" טראמפ, ועסקות מאה, והסכמי 'שלום תמורת שלום'. דקה הוא לא קיבל.
במצעד הבושה שנקראת "מדינת ישראל ויונתן פולארד" אפשר לציין את המטוס שהביא אותו לארץ. לא מטוס רשמי של מדינת ישראל, אלא תרומה של מיליארדר, שהביא אותו במטוס פרטי.
ובסוף כל התהליך המבזה הזה, הגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו לקבל את פניו בשדה התעופה, בצורה סודית, בטקס אישי בנוכחות אדם אחד, כדי שאף אחד לא יעז לקחת לו את הקרדיט המלא על "המאמצים" לשחרורו. בבחירות הקודמות הייתה זו נעמה יששכר, שהפכה לפרויקט "המדיני" של נתניהו, שאכן הצליח לשחרר אותה מהמאסר ההזוי ברוסיה. אבל להשתמש ביונתן פולארד לקמפיין, זה כבר שיא חדש של "גניבת דעת".
תגובות