פיצולים, בחירות ואחדות: אירועי 2020 בפוליטיקה

בחירות מועד ג'

תוך כדי המבט קדימה לבחירות נוספות, אפשר כמעט לשכוח שרק במרץ האחרון, אזרחי ישראל היו בקלפיות והצביעו לכנסת ה-23. אלו היו בחירות שלישיות ברצף אבל היו מעט שונות מכיוון שההשפעות הראשונות של נגיף הקורונה כבר נתנו את אותותיה וביום הבחירות אלפי ישראלים נדרשו להצביע בקלפיות מיוחדות למבודדים.

עוד באותו נושא

הכנסת ה-23 פוזרה רשמית: ישראל הולכת לבחירות

23:59 | בנצי רובין

1

0

😀 👏

מערכת הבחירות התנהלה כאמור ברקע הופעת הקורונה בעולם אך אירועים אחרים השפיעו כמו פרסום 'תכנית המאה' של הנשיא טראמפ, החזרתה של נעמה יששכר מהכלא הרוסי אך המשמעותי ביותר היה ניסיון בקשת החסינות של נתניהו מוועדת הכנסת כנגד הגשת שלושת כתבי אישום. לאחר שהבין שאין לו רוב, נתניהו משך את הבקשה ועוד באותו היום הוגש כתב אישום נגד נתניהו, בעת ששהה בביקור אצל הנשיא טראמפ.

בבחירות שהתקיימו ב-2 במרץ, שהיו באופן חריג ביום שני, התמודדו 29 רשימות כשמתוכן רק 8 רשימות עברו את אחוז החסימה. אבל תוצאות האמת השאירו את ישראל במבוי הסתום הפוליטי בפעם נוספת: הליכוד אמנם הגדיל את פער המנדטים מכחול לבן אך לשתי המפלגות הגדולות לא היה את הרוב הדרוש על מנת להקים ממשלה. בגוש תומכי נתניהו נספרו 59 ח"כים (לאחר העריקה של אורלי לוי-אבקסיס) ולגוש תומכי גנץ היו לכאורה 61 ח"כים, אך אלו נשענו על תמיכת הרשימה המשותפת, וללא יכולת לממש את זה ליצירת ממשלה לאחר התנגדותם של חברי הכנסת צביקה האוזר ויועז הנדל.

(בנצי רובין)

ממשלת האחדות

למרות שבני גנץ השיג 61 ח"כים ממליצים ולאחר שקיבל את המנדט מנשיא המדינה, התברר כי לא ניתן להקים ממשלה בשל סירוב כלל הממליצים לשבת יחד, בעיקר בשל הסירוב של הפלג הימני לקבל את תמיכת הרשימה המשותפת. במקביל התקיים מו"מ בין נציגי כחול לבן והליכוד על הקמת ממשלת אחדות, בעיקר על רקע מצב החירום שהביאה איתה משבר הקורונה.

מכיוון שבג"ץ חייב להביא את מינוי יו"ר כנסת קבוע, צעד שהביא להתפטרות יולי אדלשטיין, המתיחות בתוך כחול לבן הגיעה לשיא לאחר שגנץ לקח על עצמו את תפקיד יו"ר הכנסת. הליכוד הודיע לגנץ כי במידה וימונה מאיר כהן (איש יש עתיד), הם יפוצצו את המו"מ. בדרמה של ממש, נבחר גנץ בעצמו לתפקיד, באופן זמני, דבר שהוביל באופן סופי לפיצול בין כחול לבן ליש עתיד-תל"ם.

לאחר מו"מ ממושך, הגיעו בליכוד ובכחול לבן להסכם להקים את "ממשלת החילופים" – הסכם רוטציה שהיה אמור להסדיר את מנגנון הממשלה הפריטטית, בו לכל גוש יש כוח שווה וכן מסדיר את מועד ההחלפה בין נתניהו לגנץ, כך שכל אחד יכהן שנה וחצי. גוש כחול לבן כלל את סיעות "העבודה" ו"דרך ארץ" ולצד הליכוד חברו הסיעות החרדיות וגם אורלי לוי-אבוקסיס והרב רפי פרץ לבדו, כאשר סיעת ימינה עצמה נותרה באופוזיציה.

ב-17 במאי הושבעה הממשלה ה-35, כאשר באותו מעמד הושבע נתניהו לכהן כרה"מ וגנץ הושבע לכהן כרה"מ החליפי – ולפי הסיכום, השניים היו אמורים להתחלף בנובמבר 2021. ביקורת רבה נשמעה על גודלה של הממשלה: 31 שרים ו-8 סגנים, תוך פיצולים והקמת משרדים חדשים כדוגמת המשרד להשכלה גבוהה, משרד הדיגיטל או משרד ההתיישבות.

למרות זאת, הממשלה ה-35 החזיקה מעמד בסופו של דבר רק חצי שנה, ונפלה ב-23 בדצמבר לאחר שלא הועבר תקציב 2020. עד שתושבע ממשלה חדשה, היא תמשיך לכהן כממשלת מעבר.

(בנצי רובין)

פתיחת משפט נתניהו

משפט נתניהו נפתח בסוף חודש מאי, לאחר שנדחה בשל הסגר הראשון של הקורונה. בניגוד לפייק ניוז שרץ ונעשה בו שימוש על ידי גורמים כאלו ואחרים, המשפט נדחה בהחלטה של הרכב השופטים – בטרם הוכרז מצב החירום הכללי במערכת המשפט.

בערב פתיחת המשפט חשפנו כי הפרקליטות מסרבת לחשוף מסמכים קריטיים להגנתו של ראש הממשלה בתיק 4000, בהם ישנה התכתבות בין משרד המשפטים למבקר המדינה, כאשר לשכת היועמ"ש הציגה עמדה לפיה ההחלטות שהתקבלו תחת נתניהו כשר אוצר היו מקצועיות.

המשפט הפך את החיים הפוליטיים. הקולות נגד נתניהו תפסו אחיזה בכתב האישום אשר הוגש בעת שנתניהו היה בארה"ב והכריז יחד עם טראמפ על עסקת המאה. קריאות "שוחד מרמה הפרת אמונים" מילאו את הרחובות, ומזה כ-30 שבועות מתקיימות ברחבי הארץ הפגנות של הדגלים השחורים וקריים מיניסטר.

נתניהו הציג מספר ראיות לכך שהחקירה נגדו נפתחה ללא אישור היועץ המשפטי לממשלה כנדרש על פי חוק, אך הפרקליטות הכחישה את הדברים וטענה כי ניתן אישור בעל פה. בנוסף, טען נתניהו לאור ציטוטים מחקירות כי המשטרה חקרה אדם, ולא עבירה. הפרקליטות טענה כי מדובר בציטוטים מגמתיים המציגים תמונה מעוותת.

לאחרונה ביקש ראש הממשלה כי כתב האישום נגדו יבוטל, ופרקליטי הזוג אלוביץ' ערערו לבית המשפט העליון בדרישה לחשוף חומרי חקירה נוספים. המשפט רחוק מסיום וכך גם כהונתו של נתניהו. ישראל נכנסת כעת לסבב בחירות רביעי, וההימור שלי הוא כי אם ההתנגדות הפרסונלית לנתניהו במסווה של המשפט לא תעצר – ישראל תלך גם לסבב בחירות חמישי.

(אברהם בלוך)

פיצול ימינה

ניתן להגיד כי אולי האירוע המשפיע ביותר בפוליטיקה המגזרית היה עזיבתו של השר רפי פרץ בטריקת דלת את רשימת ימינה. כזכור, במהלך חודש מאי האחרון במהלך המשא ומתן הקולאיציוני, החליט השר פרץ לפרוש מימינה שהייתה מורכבת מהמפלגות הימין החדש, איחוד הלאומי והימין החדש והצטרף לממשלה בראשות נתניהו.

החלטתו של השר פרץ נעשתה על רקע כישלון המגעים בין בנט לנתניהו על תפקיד משמעותי בממשלה בראשותו. השר פרץ ספג ביקורת קשה מצד חבריו הקודמים לסיעה שהעדיפו לבחור במדבר האופוזיציה. ח"כ בצלאל סמוטריץ' הטיח ביקורת קשה בשר פרץ ופרסם באותו ערב תמונה של מיצובישי ברמז רמז לפרשת אלכס גולדפרב, שהיה סגן שר השיכון בממשלת רבין השנייה מטעם סיעה שפרשה ממפלגת צומת. באוקטובר 1995, כאשר הצביע בעד הסכמי אוסלו ב', נטען כי תמך בהסכם תמורת מיצובישי – רכב השרד שקיבל כסגן שר בממשלה – למרות עמדתו הימנית.

השר פרץ נימק את החלטתו ואמר כי הציונות הדתית לא יכולה להישאר מחוץ להנהגה בזמן משבר כלכלי חברתי שכזה. עד היום נראה כי השר פרץ אינו מתחרט ולדבריו לקח אחריות ולא ברח משותפות בהנהגה בזמן משבר. בנט אמר בזמן הפיצול וטרם השבעת ממשלתו של נתניהו: "מעולם לא הצבעתי נגד נתניהו בכנסת, מעולם לא הצעתי מועמד אחר זולתו להרכבת הממשלה, אך גם מעולם לא בגדתי במצפוני. נתניהו, שהאשים אותי עשרות פעמים בכנסי מערכת הבחירות שלו בכך שאתמוך בגנץ ואביא את השמאל לממשלה, הוא אותו נתניהו שהקים ממשלה עם אשכנזי כשר החוץ, גנץ בביטחון וניסנקורן במשפטים, עמיר פרץ ואיציק שמולי לצידם".

בזמן כינון הממשלה האחרונה, חברי סיעת ימינה ביקרו ללא הרף את הממשלה מהאופוזיציה והעלו את ערכם האלקטורלי בסקרים. עד היום ניכר הנתק בין הבית היהודי לימינה וכיום מציאות של חיבור מפלגות מחדש נראה מנותק וקשה.

(אמיר אטינגר)

מחאות בלפור

אין ספק כי אחת התופעות המרכזיות אשר התרחשו בחברה הישראלית בשנה האזרחית החולפת היא "מחאות בלפור" נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.

על רקע תחילתו של משבר הקורונה, בין הגל הראשון לשני בזמן בו אנשים התחילו להבין כי משבר הקורונה אינו חולף ופרנסתם תמשיך להיפגע,  ארגוני מחאה אזרחיים רבים התארגנו בכדי למחות נגד ראש הממשלה נתניהו בטענה כי הממשלה נכשלה בניהול משבר הקורונה , עסקים קורסים ואנשים מאבדים את לחמם.

המחאה אשר לטענת ארגוני המחאה החלה כא- פוליטית, והצטיירה התקשורת כהפגנת העצמאים הקורסים נגד כישלון הממשלה בניהול משבר הקורונה הפכה מהר מאוד למחאה פוליטית אשר קרעה מבפנים את החברה הישראלית.

אחת התופעות הזכורות ביותר במחאות היא זמן הסיקור התקשורתי לו היא זכתה. מהר מאוד מירב הפרשנים התגייסו להגן על חופש ההמחאה והדמוקרטיה גם אל מול שאלות ערכיות של הפגנה בזמן סגר תוך סיכון בריאותם של האנשים.

מן העבר השני, מחנה הימין נעמד כחומה בצורה להגן על נתניהו וצבע את אנשי המחאה בצבעים של אנרכיה והפיכה שלטונית. השיח הישראלי הגיעה לשיסוי ופילוג אדיר רק בצל השאלה "כן ביבי, לא ביבי".

מס' סוגיות חברתיות – שלטוניות- ערכיות עלו במהלך ההפגנה והשפיעו יותר מכל על השיח הפוליטי והציבורי:

1) חופש ההפגנה והאפשרות להפגין גם בזמן סגר מול ההגבלות על חופש התנועה והאינטרס הלאומי להיאבק בנגיף הקורונה

2)אכיפה בררנית והפעלת אלימות משטרתית כלפיי צעירים חרדים אל מול הטענה על יחס סלחני למפגיני בלפור.

3) טענה על סיקור תקשורתי נרחב ומוטה בהפגנות בלפור אל מול סיקור מועט של הפגנות הימין וסיקור שלילי של הציבור החרדי.

(אמיר אטינגר)

פרישת גדעון סער

יחסי נתניהו-סער ידעו עליות ומורדות לאורך כל שנות עבודתם המשותפת. סער שהיה מזכיר הממשלה של נתניהו -1999, בחצי שנה האחרונה של כהונת הראשונה. סער כיהן כח"כ בליכוד מאז 2003 וידוע באיש ימין ניצי, שהיה חלק "ממורדי הליכוד" נגד שרון ותכנית ההתנתקות. אחרי כהונות כשר החינוך ושר הפנים הוא הודיע בספטמבר 2014 הודיע סער על נטילת "פסק זמן" מהחיים הפוליטיים וכבר אז נפוצו שמועות על "דם רע" בינו לבין נתניהו.

לאחר כשלוש שנים, סער הודיע כי הוא חוזר לעולם הפוליטי ומתכונן להתמודד חזרה לרשימת הליכוד ולכנסת ה-21 שובץ במקום החמישי במפלגה, למרות הניסיונות של נתניהו לדחוק אותו למקום נמוך.

שיא המאבק ביניהם הגיע לקראת הבחירות השלישיות בעת קיום פריימיריז לראשות התנועה. תגובתו הקצרה: "אני מוכן" הרעיד את המערכת הפוליטית ואת המאבק הפנים-ליכודי. בסופו של דבר נתניהו הביס את סער, כשאר הוא זוכה סער גורף בסה"כ 27% תמיכה בקרב המתפקדים.

עם הקמת הממשלה ה-35 העדיף נתניהו לא למנות את סער לשר בממשלה למרות מיקומו הגבוה. סער סירב להצעות כמו מינוי שגריר באו"ם. סער נותר פגוע אך לא מופתע והפך לקול ביקורתי מתוך הקואליציה נגד מדינות הממשלה בנושא הקורונה עד שהודיע ב-8 בדצמבר כי הוא פורש מהליכוד ומקים תנועה פוליטית אלטרנטיבית – "תקווה חדשה" – ומביא איתו (נכון לעכשיו) עוד שישה ח"כים מכהנים מתוכם ארבעה מהליכוד.

סער מצהיר מעל כל במה ובכל ראיון כי הוא בא "להחליף את נתניהו" ולא לשבת תחתיו. השאלה האם הציבור יאמין להבטחות, לאור כל מה שראינו בשנה האחרונה.

(בנצי רובין)