אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

ההצעות זרמו ככל שנהייתי רזה יותר, אבל היה לזה מחיר

זה תמיד התחיל באותה צורה אחרי שאני שולחת תמונה אני מקבלת הודעה קצרה ונבוכה, "מצטערת, הוא אומר שזה לא הסגנון שלו". ואני שומעת מכל עבר: "רק תרדי עשר קילו וכולם יחטפו אותך!"

ההצעות זרמו ככל שנהייתי רזה יותר, אבל היה לזה מחיר
  (צילום: שאטרסטוק)

השבוע יתחיל חודש כסלו. החורף כבר כאן, האור ביממה מתמעט, ואפשר כבר להריח באוויר את הריח האהוב עליי – ריח הסופגניות.

כבר מגיל צעיר הייתי מלאה, אבל זה לא משהו שהפריע לי אי פעם. תמיד היו לי הרבה חברות, הייתי מדריכה בבני עקיבא, הצלחתי בלימודים, הייתי פעילה ביוזמות חברתיות שונות. בסך הכל הייתה תחושה שאנשים מחבבים אותי ונהנים לדבר ולבלות איתי.

במשפחה שלי המשקל לא היה נושא מדובר כל כך, אמא שלי עבדה מהבית המון שנים ותמיד היה אוכל טרי ובריא ככה שלא היינו אוכלים הרבה בחוץ. נהגתי ללבוש שמלות וחולצות רחבות ולא התעסקתי בכלל בנושא המשקל. היה לי נוח בגוף שלי והכל היה בסדר גמור.

עוד באותו נושא

להיכן נעלמו הגברים? תשובה לאמילי עמרוסי


9

ואז בגיל שמונה עשרה התחלתי לצאת לדייטים. פתאום המשקל שלי הפך להיות הפיל שבחדר (תרתי משמע…) פתאום זו עילה לפסול אותי. פתאום אני שומעת מכל עבר, "רק תרדי עשר קילו וכולם יחטפו אותך!" זה תמיד התחיל באותה צורה – חברה, דודה או שכנה מתקשרת להגיד שיש לה הצעה בשבילי. היא מספרת שהיא סיפרה עליי לבחור, ושהוא נשמע מתלהב, ורק מבקש לראות תמונה. ואחרי שאני שולחת תמונה אני מקבלת הודעה קצרה ונבוכה, "מצטערת, הוא אומר שזה לא הסגנון שלו", או לפעמים, אם היא היתה מרחמת עליי, כתבה, "מצטערת, הוא אומר שבעצם אין לו ראש עכשיו לצאת לדייטים" או כל תירוץ אחר.

(צילום: שאטרסטוק)

אז בסופו של דבר נכנעתי והתחלתי דיאטות מכל סוג, חדר כושר, חלי ממן, כל המנעד. ושמחת החיים שאפיינה אותי כל כך התחילה להיעלם. האוכל בשבילי הוא לא רק צורך קיומי, הוא חגיגה של הנאה, של חיים, של חיוניות. לאט לאט, שבוע אחרי שבוע, ככל שהקילוגרמים ירדו ממני כך גם החיוך ירד. שקעתי בסוג של דיכאון אפרורי ורעב ובכל פעם שעברתי ליד מסעדה אהובה או מאפייה ריחנית והכרחתי את עצמי להמשיך הלאה ולא להיכנס.

הצורך לחשב כל קלוריה וכל גרם שאני מכניסה לפה ולגוף הפך את האוכל מחגיגה של טעמים ותחושות לטבלת חישובים דהויה ועלובה. בשלב מסוים כבר איבדתי את התיאבון לגמרי וכמעט שלא אכלתי כלום.

ההצעות, כמצופה, התחילו לזרום ככל שנהייתי רזה יותר. קיבלתי יותר תשובות חיוביות, והקשרים נהיו ארוכים יותר. פתאום כבר לא היה כל כך מפחיד לשלוח תמונה. השינוי הזה החמיא לי מאוד, אבל זה לא היה מספיק כדי להשיב לי את האנרגיות והחיוניות שנעלמו ממני. ואז, בבוקר גשום אחד של תחילת חודש כסלו, כשלא היה לי חשק בכלל לקום מהמיטה, החלטתי שהגיע הזמן לשים לזה סוף אם אני רוצה לחזור להיות שפויה. קמתי, התלבשתי ויצאתי למאפייה הקרובה, שם קניתי שתי סופגניות גדולות – אחת במילוי ריבה רגילה ואחת במילוי ריבת חלב.

אני זוכרת עד היום את הטעם ואת התחושה. אכלתי אותן לאט, ככה בקור מחוץ למאפייה, אצבעות מלאות באבקת סוכר והכל, ואולי הן היו סופגניות פשוטות בכמה שקלים אבל הן היו הדבר הכי טעים שאכלתי מזה זמן רב.

(צילום: פלאש 90)

מאותו יום חזרתי לעצמי ולהרגלי האכילה שלי. אני אוכלת במידה, רק עד שאני שבעה, אבל אני לא מגבילה את עצמי בחומרים ובכמויות. משתדלת לאכול כמה שיותר בריא אבל לא מלקה את עצמי על משולש פיצה פה ושם. האיזון הזה שומר עליי שמחה, מאושרת ואנרגטית ואני מרגישה יותר מחוברת לגוף שלי מתמיד.

לפני החתונה סירבתי לעשות דיאטה אפילו שכולם לחצו עליי, כי אני צריכה להיות "כלה יפה". אני אהיה כלה יפה אם אהיה כלה שמחה, אמרתי להם. אז היינו צריכים דווקא להרחיב קצת את השמלה במקום להצר, אבל זה לא היה איכפת לי. הרבה מאוד אנשים אמרו לי שהייתי הכלה הכי שמחה שהם ראו בחיים.

בהרצאה שהעברתי בסוף השבוע בדף הפייסבוק שלי דיברתי בין השאר על דימוי גוף ועל החשיבות שאנחנו נותנים למראה החיצוני בדייטים. אמרתי לצופים שמראה חיצוני מסוים לא מעיד שום דבר על הפנימיות, האופי והאיכות של האדם שעומד מולם. שגם אוזניים קצת בולטות, אף קצת ארוך ובטן קצת מלאה יכולים להסתיר לב זהב, יכולת הקשבה והכלה ותכונות מדהימות אחרות.

לכבוד חודש כסלו, שאנו עומדים בפתחו, אני רוצה לאחל לכולנו שנשכיל להביט מעבר לחיצוניות, ושנדע לשפוט אנשים רק על פי האור הפנימי שלהם.

 

שלומית בוזנח-בלאו כותבת את הספר "תעביר את זה הלאה", נשואה ואם לשניים, מתגוררת בחריש

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
כבר יש ספר בשם ״תעביר את זה הלאה״
יוסף | 15-11-2020 11:43
אז למה עוד אחד באותו השם?
2
השיקול לא צריך...
ציון | 15-11-2020 14:11
השיקול לא צריך להיות יופי אלא בריאות. אין מה לאכול כל כך הרבה זבל ולשמוח בזה. וסופגניות אפשר ובכיף לא משמינים מ 2-4 סופגניות בחנוכה. משמינים מ30 שטוחנים החל מרח חשוון. בקיצור אין מה להצדיק השמנת יתר האובדן השמחה. צריך לאכול נכון ובריא ולשמוח בזה.