צפו: קצר על הפרשה | בין לוט, אברהם והרב קרליבך

הפרשנים הולכים לכל מיני כיוונים, ונציין שניים מהם. רש"י מסביר שלוט אמר: צוער קיימת בסך הכל חמישים ושתיים שנה, מאז מגדל בבל, מכיוון שכך, כמה עבירות כבר יכולות להיות בה? הרשב"ם, נכדו של רש"י אומר, זאת עיר קטנה, אין בה הרבה אנשים, וממילא כמה עבירות יכולים לעשות כל כך מעט אנשים, ולכן אומר לוט למלאך, תציל אותם.

וכך לוט הצליח לעשות את מה שאברהם לא הצליח. ופה יש נקודה מאוד מעניינת. לוט אומר על צוער שיש בה מעט אנשים, וזה מה שמציל אותה. אבל ביום כיפור קראנו את ספר יונה, ומה שהציל את נינווה היה דווקא היותה "העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה".

את נינווה ריבוי האוכלוסייה הציל, ואצל לוט דווקא המזעור של העיר עזר להצלה, אברהם אבינו ניסה ללכת על כיוון אחר לגמרי – אולי יש חמישים צדיקים או עשרים צדיקים, ורש"י הולך לכיוון של עיר ישנה או עיר חדשה, ומשה רבנו בהמשך התורה ידבר פעם אחרי פעם על חילול ה' "למה יאמרו מצרים".

מה אנחנו רואים מכל זה? מידת הרחמים של הקב"ה היא לא חד ממדית, מידת הרחמים היא לרחם! למה לרחם? איך לרחם? – פעם זה מעט אנשים ופעם זה הרבה אנשים, פעם מסיבה זו ופעם מסיבה אחרת, כל מיני צורות של לימוד סנגוריה על הנידון, העיקר – מידת הרחמים. מה זה מלמד אותנו? – כשאנחנו מסתכלים על אנשים סביבנו, ורואים כל מיני קבוצות בעם שהם כאלה וכאלה, ואנחנו רוצים לקטרג עליהם וכו', באה פרשת השבוע ואומרת לנו: רבותי, להאט עם הכעסים, צריך לרחם.

דווקא לוט שהיה פחות צדיק מאברהם "הפעיל" נכון את מידת הרחמים. צריך לדעת לאמץ את מידת הרחמים, שאם היא לא טובה בצורה הזו היא תפעל בצורה אחרת…

השבוע היה יום הזיכרון לרב שלמה קרליבך, שמידתו הגדולה הייתה אהבת ישראל ואהבת האדם, ותמיד ידע למצוא את הדברים הטובים והנקודות הטובות ולהאיר דרכם את הזולת. הלוואי ונדע…